רע"א 6918/97 עלי מוסטפא מוחמד אבו ג'בארה נ. הממונה על ביצוע חוק נכסי נפקד

1.ענייננו בפרשה הנמשכת למעלה משבע עשרה שנים ומחצה, שנסבה סביב שאלת הפיצויים אותם תבע המבקש עבור מספר חלקות קרקע (להלן - "הנכס") לפי חוק נכסי נפקדים (פיצויים), תשל"ג1973- (להלן - "החוק"). ועדה מייעצת שהוקמה על פי החוק (להלן - "הוועדה"), דנה בזכויותיו של המבקש בנכס ובפיצויים שהוא זכאי להם, ובהמלצתה למשיב משנת 1987 קבעה שהוא זכאי לפיצויים בסך של כששה מליון ורבע ש"ח, בערכים נומינאליים. בהליכים שהתקיימו לאחר מכן לא היה עוד סכום הפיצויים שנוי במחלוקת והמחלוקת התמקדה רק בזכותו של המבקש לפיצויים. המשיב דחה את המלצתה של הוועדה וקבע כי המבקש אינו זכאי לפיצויים.

המבקש עתר לבית המשפט המחוזי בירושלים נגד החלטתו של המשיב וביקש להורות למשיב לאמץ את המלצת הוועדה ולשלם למבקש את סכום הפיצויים שהוועדה המליצה עליו. בפסק דין שנתן ביום 14.8.96, קבע בית המשפט כי המבקש זכאי לפיצויים בסכום שקבעה הוועדה, שכאמור, לא היה שנוי במחלוקת (ע"ש (י-ם) 89/93 עלי מוסטפא מוחמד אבו-ג'בארה נ' האפוטרופוס לנכסי נפקדים, הממונה על ביצוע חוק נכסי נפקדים (פיצויים), תשל"ג1973- (טרם פורסם; להלן - "פסק הדין")). על פסק הדין לא הוגש ערעור.

בשלב זה, בטרם שלם המשיב למבקש את הפיצויים, התברר למשיב, לטענתו, כי נפלה טעות בחישובים ובנתונים, שמסרו רשויות מס הרכוש, שעליהם הסתמכה הוועדה. לטענת המשיב, בתמצית, שורשה של הטעות בבסיס החישוב של הפיצוי, בכך שרשויות מס הרכוש נזקקו לשווי הריאלי של הנכס, במקום השווי השנתי הנקי שלו, כאמור בחוק. לטענתו, מחמת טעות זאת חויב בפסק הדין לשלם למבקש פיצויים בסכום של כשלושים וששה מליון ש"ח, כאשר רובו של הסכום, שלושים וארבע מליון ש"ח כמעט, מקורו בטעות. לפיכך הגיש המשיב תביעה לבית המשפט המחוזי בירושלים נגד המבקש בה עתר לבטל את פסק הדין.

המבקש ביקש לדחות את התביעה על הסף, מחמת מעשה בית דין, ובית המשפט דחה את בקשתו. על כך ביקש המבקש להרשות לו לערער. המשיב השיב על הבקשה.

2.דין הבקשה להידחות.

עיינתי בהחלטתו המפורטת והמנומקת היטב של בית המשפט המחוזי, בבקשה ובנספחיה וכן בתשובת המשיב ובנספחיה, ונחה דעתי כי צדק בית המשפט כאשר סירב להשתמש בסעד הקיצוני של דחייה על הסף בשלב מוקדם זה של בירור התביעה. המבקש העלה בבקשתו מספר השגות על ההחלטה, כמו שאלת סמכותו של בית המשפט לתקן טעות ושאלת תחולתו של עקרון "מעשה בית דין". בית המשפט דן בשאלות אלה בהחלטתו, ונראה לי שיש, לכאורה, בסיס לקביעתו כי במקרה זה, לאור נסיבותיו המיוחדות "אין מקום לקבוע בשלב מקדמי זה שלמשיב אין סיכוי כלשהו לזכות בתביעתו". אין צריך לומר כי המבקש יהיה רשאי להעלות את כל טענותיו במסגרת ערעורו על פסק הדין ולא מצאתי טעם של ממש שלא להמתין למיצויו של הבירור כבית המשפט המחוזי.

3.הבקשה להרשות ערעור, לרבות בקשתו של המבקש להגיב על תשובתו של המשיב, נדחית.

המבקש ישא בהוצאות המשיב בסך 10,000 ש"ח.