רע"א 6922/03 יפה בן חיים נ. בנק המזרחי המאוחד בע"מ

זוהי בקשה ליתן צו מניעה זמני עד למתן החלטה בבקשת רשות ערעור שהגישה המבקשת על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט י' כהן).

בעלה של המבקשת רשום כבעליה של דירת פאר המשתרעת על שטח נרחב, שבה בריכת שחייה מקורה, בריכת מפלי מים עם ג'קוזי ועוד. המבקשת חייה בדירה יחד עם בעלה וילדיה. בעלה של המבקשת היה הבעלים של עסק, אשר קרס בעקבות קשיים כלכליים כבדים אליהם נקלע. המבקשת ערבה אישית לחובותיו הכבדים של בעלה למשיב, חובות המסתכמים כיום בכ-1.5 מיליון ש"ח, והם מובטחים במשכנתה הרובצת על בית מגורי המבקשת. חובות אלה נוצרו בעקבות אשראי שניתן למבקש על ידי המשיב, וכן בשל עלויות מימון בניית הבית נשוא הבקשה. המשיב פתח בהליכים למימוש המשכנתה עוד ביום 14.3.02. הליכים אלה עוכבו פעם אחר פעם, בין השאר בשל הסכם אליו הגיע המשיב עם המבקשת ובעלה, הסכם ממנו חזרו האחרונים ברגע האחרון.

המבקשת עתרה לבית המשפט המחוזי בבקשה שיצהיר על זכויותיה במחצית הדירה ועל בטלות הסכמתה להטלת המשכון על הדירה. בד בבד, ביקשה היא צו מניעה זמני שימנע את פינוייה מהנכס. בית המשפט קמא הציע לצדדים הסדר פשרה, לו הסכימו הן המבקשת והן המשיב, אולם המבקשת ובעלה שוב נסוגו מההסכם ערב חתימתו. לאחר מכן, דחה בית המשפט את הבקשה לסעד זמני. בית המשפט קבע כי ספק אם למבקשת זכויות בדירה, וכי אף אם יש לה זכויות כאלה, הרי שלאור העדויות שנשמעו אין כל יסוד לטענתה כנגד חתימתה על ערבות אישית לחובות בעלה ועל כתב ויתור על זכויותיה לדיור חלופי. כנגד החלטה זו הוגשה אליי בקשת רשות ערעור, ובבקשה שבפניי מתבקש אני ליתן צו מניעה זמני שיימנע את פינוייה של המבקשת עד למתן החלטה בבקשת רשות הערעור.

המבקשת טוענת כי אם תתקבל בסופו של יום בקשת רשות הערעור שהגישה, יימנע פינוי משפחתה מבית מגוריה, או לכל הפחות, יחוייב המשיב למצוא למבקשת ולילדיה דיור חלופי. על כן, כך סבורה המבקשת, אם לא יינתן הסעד הזמני המבוקש על ידה, הדיון בבקשת רשות הערעור יתייתר.

המשיב מתנגד למתן סעד זמני. הוא מדגיש כי בקשה זו הינה מהלך נוסף בשורה של מהלכים חסרי תום לב של המבקשת ושל בעלה, שכל יעדם עיכוב שלא כדין של מימוש המשכנתה. זאת ועוד, המשיב מדגיש כי אין חולק על שבסופו של יום, תימכר הדירה, היות שלמבקשת ולבעלה אין כל נכסים אחרים שיאפשרו את פירעון חובם.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובה שהוגשה עליה הגעתי לכל מסקנה כי אין מקום ליתן סעד זמני. בית המשפט קמא, לאחר ששקל לעומקן את העדויות ששמע ואת הראיות שהובאו בפניו, מצא כממצא עובדתי כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיב. המבקשת לא הצביעה על טעם שיצדיק התערבות בממצא עובדתי זה של בית המשפט קמא. כפי שציין בית המשפט קמא, המבקשת ובעלה מסרבים להשלים עם במציאות, ומתעקשים שלא להנמיך את רמת חייהם בהתאם למצבם הכלכלי, ולעבור לדור בבית צנוע יותר. מצער ככל שהדבר יהיה, נראה שצודק המשיבה בטענתו כי בנסיבות שנוצרו אין סיבה לאפשר למבקשת להמשיך ולדור בבית המידות בו היא חייה כיום, תוך שמהמשיב, שחובה של המבקשת כלפיו הולך ותופח מדי יום ביומו, נמנעת האפשרות לממש את זכויותיו.

הבקשה נדחית. המבקשת תישא בהוצאות המשיב בסך 15,000 ש"ח.