רע"א 6924/17 ניסים מטייב נ. שופרסל בע"מ

1.

בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 22.6.2017 (ע"א 44306-09-16, סגנית הנשיא י' שבח והשופטים ש' שוחט ו- י' אטדגי ). בית המשפט המחוזי דחה את ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו מיום 5.9.2016 (תא"ק 20771-12-11, השופטת נ' ברוורמן ).

רקע והליכים קודמים

2.

מקורו של ההליך דנן בחוזה שנכרת ביום 30.6.2011 בין הצדדים (להלן: החוזה ), שלפיו תרכוש המשיבה, שופרסל בע"מ (להלן: שופרסל ) הפעילות העסקית של מרכול המופעל על-ידי המבקש (להלן: המרכול ). במסגרת החוזה הסכימו הצדדים כי שופרסל תשלם למבקש סכום של 1.5 מיליון שקל בתמורה לרכישת המרכול, סכום של עד 400 אלף שקל בתמורה למלאי, וכן סכום של 70 אלף שקל עבור הציוד המצוי במרכול.

3.

ביום 11.8.2011 נמסרה למבקש הודעתה של שופרסל על ביטול החוזה ביניהם. בהודעת הביטול נכתב כי המבקש הפר את החוזה הפרה יסודית בכך שהציג בפניה מצג שווא באשר למחזור המכירות של המרכול. מנגד, המבקש טען מצדו כי שופרסל עצמה הפרה את החוזה בכך שביטלה אותו שלא כדין, ובהמשך לכך הגיש ביום 12.12.2011 תביעה בסדר דין מקוצר כנגד שופרסל בגין הפרת החוזה. בתביעה מטעמו עתר המבקש לחייב את שופרסל בתשלום של 1,821,200 שקל כולל מע"מ. בהמשך לכך ניתנה לשופרסל רשות להתגונן, והתביעה הועברה למסלול של תובענה רגילה.

4.

ביום 5.9.2016 קיבל בית משפט השלום את תביעתו של המבקש באופן חלקי. בפסק הדין דחה בית משפט השלום את טענתה של שופרסל כי המבקש הציג בפניה מצג שווא ומכאן הגיע למסקנה שהודעת הביטול של שופרסל הפרה את החוזה שלא כדין. בהמשך לכך פנה בית משפט השלום לבחון מהו הפיצוי הכספי שהמבקש זכאי לו כתוצאה מהפרת החוזה. בעניין זה הצביע בית משפט השלום על כך שהמבקש תבע פיצוי כספי בגובה התמורה החוזית שעליה סוכם בחוזה בינו לבין שופרסל, אולם בד בבד הדגיש כי המבקש לא תבע את אכיפת החוזה. בדונו בשאלת הפיצוי קבע בית משפט השלום כי המבקש ממשיך להפעיל את המרכול וכי הוא לא הציג ראיות לעניין נזק – ממוני או לא ממוני – שנגרם לו כתוצאה מהפרת החוזה. עם זאת, בית משפט השלום פסק למבקש פיצויים בסך של 150,000 שקל, וכן הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך של 30,000 שקל.

5.

המבקש לא השלים עם פסק הדין והגיש ערעור שבו עמד על כך שלא הגיש תביעה בגין נזק, אלא תביעה כספית לקיום החיוב החוזי מצד שופרסל. בהמשך לכך, שופרסל הגישה ערעור שכנגד אשר בו התמקדה בקביעתו של בית משפט השלום כי עליה לפצות את המבקש, וזאת על אף שלא הוצגו כל ראיות בדבר נזק שנגרם לו.

6.

בית המשפט המחוזי דחה את ערעורו של המבקש וקיבל את הערעור שכנגד שהגישה שופרסל, במובן זה שהורה על ביטול חיובה בפיצויים ובהוצאות משפט. בית המשפט המחוזי קבע כי תביעתו של המבקש הייתה תובענה כספית מובהקת, להבדיל מתביעת אכיפה. כן הוסיף בית המשפט המחוזי כי לנוכח העובדה שהתביעה התנהלה במסלול של תביעת פיצויים, ובהיעדר הסכמה על פיצוי מוסכם, היה על המבקש להוכיח כי סבל נזק כתוצאה מההפרה ואף להוכיח את שיעורו. דא עקא, כך נקבע, הוכחה כזו לא הובאה, והמבקש אף לא תבע לקבל את החזר ההוצאות שהיו לו בהסתמך על ההתקשרות החוזית. בנסיבות אלה, קבע בית המשפט המחוזי כי לא היה מקום לפסוק למבקש פיצוי כלשהו. עם זאת, נקבע כי בשל הנסיבות לא ייפסקו כנגד המבקש הוצאות בערעור. בשולי פסק הדין העיר בית המשפט המחוזי כי יש להצטער על כך שהמבקש "דחה בשתי ידיים" הצעת פשרה שהוצעה לו במהלך ההליך.

בקשת רשות הערעור

7.

הבקשה שבפני מכוונת נגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי. המבקש טוען כי הבקשה מעוררת סוגיה משפטית עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים.

8.

ליבת טענותיו של המבקש היא כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי שזקף לחובתו את הבחירה במסלול של תביעה למימוש חיוב כספי, להבדיל מתביעת אכיפה, מנוגד לפסיקתו של בית משפט זה בע"א 426/67 בראונשטיין נ' בלילובסקי , פ"ד כב(2) 29 (1968) (להלן: עניין בראונשטיין ). בתמצית, לשיטת המבקש, בעניין בראונשטיין הוכרה האפשרות לתבוע את מלוא התמורה החוזית במקרה של הפרת חוזה גם ללא בקשת סעד אכיפה. המבקש סבור כי הדברים הם נכונים במיוחד בעניינו בהתחשב בכך שלכל אורך הדרך הביע את נכונותו לקיים את חיוביו על-פי החוזה.

דיון והכרעה

9.

לאחר שבחנתי את טענות המבקש הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות אף מבלי להידרש לתגובת המשיבה.

10.

כלל ידוע הוא כי בקשה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תתקבל רק במקרים שבהם עולה ממנה שאלה עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים, או כאשר קיים חשש שדחיית הבקשה תגרום לעיוות דין חמור ( ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982) ).

11.

בנסיבות העניין, בית המשפט המחוזי הכריע הכרעה עובדתית קונקרטית בעניינו של המבקש. ממילא אין בפסיקתו כל היבט עקרוני המצדיק את התערבותו של בית משפט זה. אף אם הייתה מתקבלת טענתו העיקרית של המבקש, ובנסיבות העניין כלל אין צורך להידרש לכך, הרי שמדובר בטענה הנוגעת לקביעה בדבר יישום הדין שככלל איננה מצדיקה מתן רשות ערעור בגלגול שלישי.

12.

שתי הערכאות הקודמות היו תמימות דעים בקביעתן כי המבקש לא תבע סעד של אכיפה, וכן כי לא הוכיח את נזקיו הנטענים. בית המשפט המחוזי התערב בפסק דינו של בית משפט השלום אך בכל הנוגע לפסיקת פיצויים מבלי שאלה נתבעו במפורש ואף ללא הוכחת נזק. זאת ועוד, לכל אורך ההליך ניסו בתי המשפט להפנות את המבקש למסלול פרוצדוראלי אחר, והוא נמנע מלנהוג בהתאם. דומה אפוא שאין למבקש להלין אלא על עצמו. בשולי הדברים ולמעלה מן הצורך אציין כי ככל שטענות המבקש נועדו להעמיד במרכזן היבטים עקרוניים, ובהתחשב במועד שבו ניתן פסק הדין בעניין בראונשטיין , ניתן היה לצפות להצגת עמדתו באספקלריה של דיני הסעדים בגין הפרת חוזה לפי חוק החוזים (תרופות בגין הפרת חוזה), התשל"א-1970.

13.

סוף דבר: הבקשה נדחית. משלא התבקשה תגובת המשיבה אין צו להוצאות.