רע"א 6925/03 אילן סמואל נ. פקיד שומה גוש דן

זוהי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופט מ' אלטוביה), במסגרתה התקבלה בקשתו של המשיב לאיחוד הדיון בארבעה ערעורי מס שהוגשו על ידי כל אחד מהמבקשים, בנפרד.

הנימוק המרכזי שעמד בבסיס בקשתו של המשיב לאיחוד הדיון, אשר הוגשה לבית המשפט קמא היה כי במרכזם של הערעורים עומדת סוגיה משותפת. המבקשים 1 ו-2 הינם בעלי מניות במישרין ובעקיפין במבקשות 3 ו-4. במסגרת שומות המס שערך המשיב למבקשות 3 ו-4, סירב המשיב להכיר בהוצאות שמהבקשות ביקשו לנכותן, בטענה כי המדובר בהוצאות לצורך ייצור הכנסה. המשיב סיווג הוצאות אלו כהכנסה בידי בעלי המניות של המבקשות 3 ו- 4, הם המבקשים 1 ו-2.

בית המשפט המחוזי קיבל את בקשתו של המשיב, בקובעו כי קיימת התלכדות בסוגיות שבתיקי הערעור של המבקשים 1 ו-2 וסימטריה בסוגיות המשפטיות בין ערעורי המבקשים 1 ו-2, וערעורי המבקשות 3 ו-4. עם זאת ציין בית המשפט המחוזי כי קיימות מספר שאלות ייחודיות בערעורי המבקשות 3 ו-4. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שבפני.

המבקשים מסכימים לאיחוד הדיון בערעוריהם של המבקשים 1 ו-2, אך מתנגדים לאיחודם עם ערעורי המבקשות 3 ו- 4, ולאיחוד ערעור המבקשת 3 עם ערעור המבקשת 4. המבקשים מפרטים בבקשתם שורה של מחלוקות, אשר לטענתם אינן משותפות לארבעת הערעורים. המבקשים מוסיפים וטוענים, כי בשנות המס הרלוונטיות לערעורים (1995-1994) לכל אחת מהחברות (המבקשות 3 ו- 4) היו בעלי מניות שונים, וכי המבקשים 1 ו-2 כלל לא היו בעלי מניות במבקשת 3 בשנות המס הרלוונטיות.

המשיב סומך ידיו על החלטתו של בית המשפט קמא וחוזר על טענותיו לגבי השאלה הזהה העומדת במרכזם של ארבעת הערעורים. כמו-כן טוען המשיב, כי החלטה בדבר איחוד דיון הינה החלטה המסורה לשיקול דעתה הרחב של הערכאה הראשונה, והלכה היא כי ערכאת הערעור לא תיטה להתערב בהחלטה מסוג זה.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובתגובה לה, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. עיקר בקשת הערעור של המבקשים מתייחס לקביעות עובדתיות של בית המשפט קמא, ולא מצאתי כל סיבה להתערב בהחלטתו. טענתם של המבקשים 1 ו-2 לפיה לא היו בעלי מניותיה של המבקשת 3 בשנות המס הרלוונטיות תוכל להתברר במסגרת הערעור המאוחד, שהינו אף המסגרת המתאימה לבירורה.

הבקשה נדחית. המבקשים ישאו בהוצאות שכר טרחת עורך דינו של המשיב בסך של 10,000 ש"ח.