רע"א 6925/98 אהרון סגיסמן נ. פקיד שומה באר שבע

בחודש נובמבר 1990 הוציא המשיב למבקשים שומות לפי מיטב השפיטה לשנות המס 1988-1985. המבקשים השיגו על השומות, ומשנדחתה השגתם ערערו לבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע. בגדר ערעורם טענו המבקשים כי בשלב הראשון שבו הוצאו השומות, קרי עובר להשגה עליהן, נפלו בהן פגמים המחייבים את קבלת ערעורם על הסף, ללא צורך בהבאת ראיות. שכן, לטענת המבקשים - עליה אין חולק מן הבחינה העובדתית - המשיב לא עמד בחובתו הקבועה בסעיף 158א לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] (להלן: הפקודה) ולא שלח אליהם את נימוקי השומות ואת הדרך שבה נעשו השומות.

בית-המשפט המחוזי (השופט אליעזר ריבלין) קיבל את טענת המבקשים לפיה נפל פגם בשומות שהוצאו להם. זאת, הואיל ולדעתו נימוקי השומה ודרך עשייתה צריכים להישלח אל הנישום ביחד עם השומה לפי מיטב השפיטה המוצאת לו, כך שהנישום יוכל לממש כראוי את זכותו להשיג עליה. עם זאת, דחה בית-המשפט המחוזי את טענת המבקשים לפיה יש לקבל את ערעורם על הסף. שכן, בית-המשפט קבע כי בגדר הבאת הראיות במשפט יש לבחון אם אין חל על המקרה סעיף 159 לפקודה, וזאת לאור האפשרות כי נימוקי השומות ודרך עשייתן היו ידועים בפועל למבקשים, אף אם לא נשלחו אליהם באופן רשמי.

על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שבפניי. טענתם העיקרית של המבקשים היא כי הפגמים שנפלו בשומות הינם מהותיים, וכי סעיף 159 לפקודה לא נועד לרפא פגמים מסוג זה, אלא פגמים פרוצדורליים גרידא.

דין הבקשה להידחות. בהחלטת הביניים שנתן טרם הכריע בית-המשפט המחוזי בשאלת התחולה של סעיף 159 הנ"ל על המקרה שבפניו, אלא קבע כי העניין ייקבע על רקע בחינת עובדות המקרה לגופן. בנסיבות אלה אין איפוא מקום לתת עתה רשות ערעור על החלטת בית-המשפט המחוזי, ויש להמתין לפסק-דינו הסופי ולהכרעתו הסופית בשאלת התחולה של סעיף 159 הנ"ל.

בשולי הדברים יצוין, כי בבקשה שבפניי טענו המבקשים כי בית-המשפט המחוזי לא התייחס לטענות אחרות שנטענו על-ידיהם במסגרת הבקשה לקבלת הערעור על הסף. ברם, מפרוטוקול הדיון בפני בית-המשפט המחוזי עולה כי טענות אלה נזנחו על-ידי המבקשים ובשל כך לא התייחס אליהן בית-המשפט המחוזי בהחלטתו. בנסיבות אלה היו המבקשים נוהגים נכון אילו נמנעו מלהעלות את טענותיהם האמורות בגדר הבקשה למתן רשות ערעור.

הבקשה נדחית. המבקשים ישאו בהוצאות המשיב בבקשה זו בסך 10,000 ש"ח.