רע"א 6930/15 מ.ע.ג.ן - יעוץ וניהול נכסים בע"מ נ. מאיר דהן

1.

בקשת רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' ס. הנשיאה י' שנלר ו- ק' ורדי וכב' השופט ח' ברנר ) מיום 9.9.2015 במסגרתו נדחה ערעור המבקשות על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופטת כ' האפט ).

2.

המבקשת 1 היא בעלים של 1/6 מבנין ברחוב נחמני בתל אביב הידוע כגוש 6941 חלקה 118 (להלן: הבנין ) והיא מנהלת אותו בשם יתר בעלי הבנין, והמבקשת 2 היא מנכ"ל המבקשת 1 ובעלים של 1/6 מהבנין. המשיבים הם זוג נשוי המתגורר בדירת 4 חדרים בבנין בשכירות מוגנת. המבקשות הגישו תביעה לפינוי המשיבים מהמושכר לפי עילות הפינוי בסעיפים 131(2) ו- 131(3) לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב], התשל"ב-1972 (להלן: חוק הגנת הדייר ) , מאחר שהפרו לטענתן את הסכם השכירות שעה שלא תיקנו ליקויי רטיבות שנמצאו בדירה וגרמו לדירה נזק בזדון.

3.

ביום 6.10.2014 דחה בית משפט השלום את התביעה וקבע כי המבקשות לא הוכיחו כי קיימת בהסכם השכירות הוראה מפורשת לפיה הפרת תנאי מסוים, כמו אי תיקון ליקויים, מעניקה לבעלי הדירה זכות לתבוע את פינוי המושכר כנדרש לפי סעיף 131(2) לחוק הגנת הדייר. נוסף על האמור, נקבע כי בהתאם לסעיף 68 לחוק הגנת הדייר ספק אם האחריות על התיקונים הנדרשים מוטלת בכלל על המשיבים, שכן לא הוכח מהו מקור הליקויים, וככל שמקורם ברכוש המשותף ובשלד הבנין האחריות לתיקונם נמצאת דווקא על כתפי המבקשות. לבסוף, קבע בית המשפט כי לא מתקיימת עילת פינוי של פגיעה במושכר בזדון לפי סעיף 131(3) לחוק הגנת הדייר, מאחר שלא הוכח כי המושכר ניזוק נזק ניכר כתוצאה ממעשה זדון מצד המשיבים.

4.

ביום 9.9.2015 דחה בית המשפט המחוזי את הערעור על יסוד תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, תוך שהוסיף כי המבקשות לא הוכיחו מאומה בכל הקשור לעילות הפינוי הנטענות ולא הביאו חוות דעת מטעמם על מנת להוכיח את מקור הרטיבות.

5.

בבקשה נטען כי נגרם למבקשות עיוות דין הואיל ובית משפט השלום קבע את ממצאיו בהסתמך על חוות דעת מומחה מטעם המשיבים שאיננה קבילה היות שהוגשה בניגוד לסדרי הדין. כן נטען כי מדברי המשיבים עולה שהם מודים בכך שהטיפול לבעיית הנזילה הוא באחריותם, וכי המשיבים לא הרימו את הנטל להוכיח את טענת ההדחה לפיה האחריות מוטלת דווקא על המבקשות. כמו כן, נטען כי בניגוד לקביעת בית המשפט, המשיבים הפרו תנאי מתנאי השכירות בכך שלא תיקנו את הליקויים, ולכן המבקשות זכאיות לתבוע את פינוי המושכר.

6.

לאחר עיון הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות. המדובר בבקשה לערעור ב"גלגול שלישי", שכל כולה נטועה בעובדות המקרה הספציפי ואיננה מעוררת כל

שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית כללית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים ( ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)) .

למעלה מן הצורך, יוער כי אפילו אם חוות הדעת מטעם המשיבים הוגשה שלא על פי סדרי הדין - ואינני נדרש לשאלה זו - בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי כלל לא נשענו על חוות הדעת על מנת לקבוע כי המבקשות לא הרימו את נטל ההוכחה כך שדין תביעתן להידחות. לפיכך, אין לקבל את הטענה כי נגרם למבקשות עיוות דין.

7.

הבקשה נדחית. אין צו להוצאות.