רע"א 6936/10 וו.בי.סי.מרכז עולמי עסקי בע"מ נ. פיין ארט גלריות תל אביב בע"

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופטת ד"ר מ' אגמון-גונן ) בהפ"ב 872/08 והפ"ב 877/08 שניתן ביום 8.8.2010.

1.

בין הצדדים התגלע סכסוך בנוגע לחברה שהוקמה על ידם, חברת ארט 107 בע"מ (להלן: ארט 107 ), אשר התברר בבוררות לפני עו"ד ג' קורן . בסופו של פסק הבוררות שניתן ביום 10.8.2008 סיכם הבורר את התוצאות האופרטיביות של הפסק וקבע, בין היתר, כדלקמן:

"190. הנני קובע כי הסכם הפשרה, המוכר כמוצג 14 לתיק הבוררות, הינו הסכם מחייב ומורה על אכיפתו.

191.כתוצאה מכך יהא על וו.בי.סי. [המבקשת - י.ד.] לשלם לפיין ארט [המשיבה -י.ד.] 112,000$ במזומן, וכן 30,000$ נוספים ב-24 תשלומים. לאור העובדה שהסיכום בין הצדדים נעשה בסמוך לסוף מאי 2007, ישולמו עד ולא יאוחר מיום 1.9.08 15 מהתשלומים הנ"ל בתשלום אח ויתרת התשלומים באופן חודשי...

192.על פיין ארט להביא לכך שבמלאי חברת ארט 107 בגלריה יהיו מצויות כל היצירות המנויות בספירת המלאי מיום 30.5.07, והיא תשא בכל העלויות הכרוכות בכך. פעולות אלה יושלמו עד ליום 1.9.08.

193.אם לא תעמוד פיין ארט בתשלומים ובעלויות הדרושות לצורך השלמת מלאי החברה לפי האמור בספירת המלאי מיום 30.5.07, תהא וו.בי.סי. זכאית לשאת בעלויות אלה ולקזזן מהתשלום הכספי שעליה להעביר לפיין ארט במסגרת הסכם הפשרה.

194.עם השלמת מלאי החברה כאמור, תעביר וו.בי.סי לפיין ארט יצירות בשווי 100,000$ ממלאי החברה לפי בחירתה...".

2.

המבקשת הגישה לבית המשפט המחוזי בקשה להבהיר ולתקן את פסק הבוררות, ולחלופין לבטלו. המשיבה הגישה אף היא בקשה לבית המשפט המחוזי בו עתרה לביטול פסק הבוררות.

3.

בית המשפט המחוזי דחה את שתי הבקשות. בין היתר דן בית המשפט המחוזי בטענת המבקשת לפיה יש להחזיר את פסק הבוררות לבורר על מנת שיבהיר כי היא אינה צריכה לשלם את המחיר שנקבע בהסכם הפשרה המוזכר בסעיף 190 לפסק הבוררות (ראו התוצאה האופרטיבית המנויה בסעיף 191 לפסק הבוררות), עד שהמשיבה תחזיר את היצירות המנויות בספירת המלאי מיום 30.5.07 (ראו התוצאה האופרטיבית המנויה בסעיף 192 לפסק הבוררות). בית המשפט המחוזי קבע כי הבורר דן לעומק בשאלת הקיזוז, ובשאלת סדר מימוש החיובים על פי הסכם הפשרה ולא השאיר דבר סתום או עניין הטעון השלמה או הבהרה. בנוסף קבע בית המשפט המחוזי כדלקמן:

"הבורר הבהיר, חזור והבהר, כי על וו.בי.סי לשלם את הסכום לו התחייבה בהסכם הפשרה, שכן היא נוהגת מנהג בעלים בנכסי ארט 107, שחלקם נשארו בגלריה, וחלקם הושבו בעקבות הצו שנתן כב' השופט י' זפט. הבורר קבע מפורשות כי רק החיוב של וו.בי.סי להשיב לפיין ארט יצירות בשווי של 100,000 ₪, הוא ורק הוא יידחה עד שיוחזרו היצירות על פי הרשימות המפורטות לעיל".

4.

במסגרת בקשת רשות הערעור שלפניי, משיגה המבקשת על קביעתו זו של בית המשפט המחוזי. לטענת המבקשת, קביעתו זו של בית המשפט המחוזי שגויה וסותרת את האמור בפסק הבוררות עצמו ומנוגדת לכל היגיון כלכלי. לטענת המבקשת, שווי היצירות שעל המשיבה להחזיר לה עולה, משמעותית, על הסכום שעליה לשלם על פי הסכם הפשרה, ואין כל היגיון כי היא תשלם סכום זה מבלי שהמשיבה תחזיר את היצירות.

5.

דין בקשת רשות הערעור להידחות אף מבלי להיזקק לתגובת המשיבה. כידוע, רשות ערעור על החלטת בית משפט לפי חוק הבוררות, התשכ"ח-1968 לא תינתן אלא אם מתעוררת שאלה משפטית או ציבורית החורגת מעניינם של הצדדים לסכסוך, או אם נדרשת התערבות בית משפט זה משיקולי צדק או מניעת עיוות דין [ראו: רע"א 470/08

כרמל התפלה בע"מ נ' מדינת ישראל, משרד האוצר (לא פורסם, 4.3.2010), סעיף 31 לחוות דעתי והאסמכתאות הנזכרות שם]. איני סבור כי המקרה שלפניי נמנה על אותם מקרים חריגים. בפסק דינו, לא הוסיף בית המשפט המחוזי דבר על שנקבע בפסק הבוררות. בית המשפט המחוזי קבע, בצדק, כי בפסק הבוררות דן הבורר באופן מפורש באפשרות קיזוז חובות הצדדים ובשאלה אימתי יידחו החיובים של הצדדים זה כלפי זה. כעולה מהתוצאות האופרטיביות של פסק הבוררות המצוטטות בפסקה 1 לעיל, חיובה של המבקשת בהעברת יצירות בשווי של 100,000 $

למשיבה הוא שמותנה בהחזרת היצירות על פי רשימת המלאי מיום 30.5.07 (ראו סעיף 194 לפסק הבוררות). תשלום הסכום אותו חבה המבקשת למשיבה ניתן לקיזוז מהוצאות שאותן תוציא המבקשת ועלויות בהן תשא, לצורך השלמת מלאי היצירות על פי רשימת המלאי מיום 30.5.07, וככל שהמשיבה לא תביא להשלמת המלאי כפי שחויבה (ראו סעיפים 193-191 לפסק הבוררות). בפסק דינו, בית המשפט המחוזי לא הוסיף על האמור בפסק הבוררות אלא חזר על אשר נקבע בו באופן מפורש. טענות שיש בפי המבקשת הנוגעות למהות התוצאות האופרטיביות שנקבעו בפסק הבוררות, אינן מהוות עילה להתערבות בפסק הבוררות. קביעות בית המשפט המחוזי באשר למהות קביעות אלה לא חרגו מן האמור בפסק הבוררות ועל כן אין מקום להתערב אף בהן.

6.

נוכח האמור, הבקשה נדחית. משלא התבקשה תגובת המשיבה איני עושה צו להוצאות.