רע"א 6947/00 גולן מיימון נ. עו"ד ראובן שרגיל - כונס נכסים עפ"י החלטת ביהמ

1.בגדר הליך גירושין המתנהל בין המשיב 2 והמשיבה 3 (להלן: המשיב והמשיבה או בני-הזוג) הורה בית-המשפט לענייני משפחה בנצרת על מכירת משק חקלאי בו התגוררו בעבר. לצורך ביצוע המכירה מונה המשיב 1, בא-כוחה של המשיבה 3 ככונס נכסים לנכס (להלן: הכונס).

בתום הליך מכרז, שנוהל על-ידי הכונס, הוכרז המבקש כזוכה ובהתאם, בתאריך 19.1.00 הורה בית-המשפט לענייני משפחה על מכירת המשק למבקש (להלן: אישור המכירה). ברם, בתאריך 26.1.00 הורה בית-המשפט על הקפאת אישור המכירה באופן זמני, ובתאריך 16.2.00 בוטל אישור המכירה לחלוטין, מהטעם שבהליך האישור נפלו פגמים, וממילא חל שינוי מהותי בנסיבות כשנתגלה, בין היתר, כי ביכולתו של המשיב לרכוש את הזכויות במשק, וכי פתרון זה עשוי להואיל לשיקום היחסים בין בני-הזוג לילדיהם לאחר הגירושין.

2.כנגד החלטות אלה הגיש המבקש בקשות רשות ערעור לבית-המשפט המחוזי בנצרת בהן נטען בעיקר, כי בית-המשפט לענייני משפחה פעל בחוסר סמכות בהקפיאו ולאחר מכן בבטלו החלטה שנתן, מבלי שפנו הצדדים בבקשה בעניין זה. לתגובת המשיב לבקשות אלה צורפה חוות-דעתו של ד"ר דוד יגיל, מומחה לפסיכולוגיה התפתחותית, לפיה טובת ילדי בני-הזוג מחייבת, כי המשק לא יימכר לזר.

בית-המשפט המחוזי המליץ לצדדים, כי ימונה מומחה מטעם בית-המשפט, ועל-פי קביעותיו יוכרע התיק. בתאריך 12.6.00 הודיעו הצדדים לבית-המשפט המחוזי, כי קיבלו את המלצתו והגיעו להסכם הבא: בית-המשפט ימנה מומחה מטעמו, שיחווה דעתו באשר להשפעות שעשויות להיות למכירת המשק למבקש על ילדי בני-הזוג. אם יקבע המומחה, כי השארת המשק בחזקת המשיב ובבעלותו הינה לטובת הילדים, יידחה הערעור. מאידך, אם ייקבע כי מכירת המשק למבקש לא תשפיע על הילדים, יתקבל הערעור והזכויות במשק יועברו למבקש על-פי התנאים שנקבעו במכרז. בית-המשפט המחוזי אישר את הסכמת הצדדים, והורה על מינוי מומחה מטעמו.

3.בתאריך 18.6.00 פנה המבקש בבקשה דחופה לבית-המשפט המחוזי לביטול ההחלטה בדבר מינוי המומחה. לטענתו, הסכים למינוי זה מכיוון שסבר, כי הילדים נמצאים בחזקת המשיב, וכי חוות-דעתו של ד"ר יגיל לא הוגשה מטעם המשיב. ואילו מבירור שערך עולה, כי הילדים נמסרו לחזקת המשיבה, וכי חוות-דעתו של ד"ר יגיל הייתה מטעמו של המשיב. בנסיבות אלה טען המבקש, כי הסכמתו האמורה ניתנה על-יסוד מרמה ומצג-שווא, ולכן יש לאפשר לו לחזור בו מהסכמה זו.

בית-המשפט המחוזי (השופט יצחק כהן) דחה את הבקשה בקבעו, כי במקרים מסוג זה טובת המשפחה היא העיקרון המנחה, ולשם כך מונה המומחה מטעם בית-המשפט. בנוסף נקבע, כי המשיב אכן הטעה את בית-המשפט, בהצהירו כי הילדים מצויים בחזקתו, אלא שמהנתונים שהובאו בפני בית-המשפט עד כה עולה, ששאלת החזקה בילדים אינה מהווה גורם מכריע בתיק זה.

4.מכאן בקשת הרשות לערער שלפניי, בגידרה שב המבקש על טענותיו, כפי שנטענו בפני בית-המשפט המחוזי והדגיש, כי לבקשות שהגיש לבית-המשפט המחוזי היו סיכויים גבוהים להתקבל, וכי הסכים למינוי מומחה מטעם בית-המשפט אך ורק מכיוון שסבר, כי הנתונים שהוצגו בפני בית-המשפט על-ידי המשיב נכונים, בעוד שהתגלה כי המשיב הטעה במתכוון את בית-המשפט ואותו.

בתגובתם, תמכו הכונס והמשיבה באמור בהחלטת בית-המשפט המחוזי, ואילו המשיב הכחיש את הטענות המיוחסות לו על-ידי המבקש.

5.לא מצאתי מקום להתערב בהחלטת בית-המשפט המחוזי. ביסוד הצעתו של בית-המשפט המחוזי, אותה קיבלו הצדדים, עמד העיקרון, שלפיו ייקבע גורל המכירה על-פי טובת הילדים. על כן, ועל-מנת שיימצאו בפני בית-המשפט מירב הנתונים בנוגע לטובת הילדים, קם הצורך במינוי מומחה אובייקטיבי. בנסיבות אלה, אף אם נכונות טענותיו העובדתיות, ההטעיה לה טוען המבקש אינה רלוואנטית להסכמה בינו לבין המשיבים, שניתנה, כאמור, ברוח המלצת בית-המשפט ולאור עקרון טובת הילד.

אשר-על-כן, הבקשה נדחית. אין צו להוצאות.