רע"א 6949/11 נאווה קרופפלד נ. ברוך שמיאן

1.

המבקשת נפגעה בתאונת דרכים ועתרה למינוי מומחים רפואיים בתחומי הפסיכיאטריה, הנוירולוגיה, האורטופדיה והעיניים, לשם קביעת נכותה כתוצאה מפציעתה בתאונה. המשיבה 2, המבטחת (להלן: המשיבה ), התנגדה למינוי המומחים הרפואיים. בנוסף עתרה היא להוציא מתיק בית המשפט את פרוטוקולי הוועדה הרפואית המחוזית של משרד הבריאות, שדנו בעניינה של המבקשת, וכן מסמכים האסורים בהצגה למומחים שימונו, בהיותם חוות דעת ולא מסמכים שנרשמו במהלך הטיפול הרפואי.

2.

בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת ד' גנות ) הורה על הוצאת פרוטוקולי הוועדה הרפואית מתיק בית המשפט. כן בחן בית המשפט את 13 המסמכים שפורטו בתגובת המשיבה, והגיע למסקנה כי יש להוציאם מתיק בית המשפט ואין להעבירם למומחים הרפואיים, בין השאר משום שמדובר במסמכים שהוכנו לבקשת המבקשת או בחוות דעת מוסוות, ולא במסמכים שנרשמו לצורך מתן הטיפול הרפואי. בית המשפט דחה את הבקשה למינוי מומחה בתחום הפסיכיאטריה, מן הטעם שהמבקשת לא צירפה ראיה כלשהי המעידה על קבלת הטיפול האמור. עם זאת, נעתר בית המשפט לבקשה למינוי מומחה בתחום הנוירולוגיה, ואף קבע כי מומחה זה יתייחס לתלונותיה הנוספות של המבקשת, ויחווה דעתו בשאלה אם יש מקום למנות מומחים גם בתחום האורטופדיה ובתחום העיניים. בית המשפט הורה כי שכר טרחת המומחה ישולם על ידי המבקשת, ואילו השתתו הסופית תיקבע על פי התוצאות.

3.

המבקשת אינה משלימה עם ההחלטה ומכאן בקשת רשות הערעור שלפני. המבקשת סבורה כי קיימת, לכל הפחות, ראשית ראיה לקיומה של נכות צמיתה בתחום הנפשי, שכן, לטענתה, קיים קשר סיבתי מובהק בין מצבה הנפשי הנוכחי לבין התאונה. המבקשת מדגישה, לעניין זה, כי בעקבות התאונה היא נאלצה לפרוש מעבודתה כמנהלת בית ספר ואף נקבע כי היא אינה כשירה לתפקיד אחר בשירות המדינה. עוד יוצאת המבקשת כנגד ההחלטה להוציא מתיק בית המשפט את קבוצות המסמכים, המהוות, לטענתה, משום "ראשית הראיה" בתחום הפסיכיאטרי. לבסוף, סבורה המבקשת כי בהתחשב בשיקול הדעת הנתון לבית המשפט בשאלת הפקדת שכר טרחת המומחה הרפואי, הרי שלא היתה הצדקה להטיל את תשלום שכר טרחת המומחה עליה, אלא על המשיבה-המבטחת.

4.

המשיבה מצידה סבורה כי אין מקום להיעתר לבקשה. היא סומכת ידיה על ההחלטה שלא למנות מומחה רפואי בתחום הפסיכיאטריה, וטוענת לעניין זה כי לא הובאה מטעם המבקשת ראשית ראיה המצדיקה מינוי כזה. עוד סבורה המשיבה כי בצדק פסל בית המשפט את המסמכים השונים, ושבה ומפרטת את טעמי פסלותם לפי תקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), התשמ"ז-1986 (להלן: תקנות המומחים ). המשיבה סבורה גם כי אין להתערב בשיקול דעת הערכאה המבררת בעניין השתת שכר טרחת המומחה הרפואי על המבקשת, ומציינת אף שהמבקשת לא העלתה כל טענה בנוגע להעדר יכולתה הכלכלית לשאת בשכר טרחת המומחה.

5.

דין בקשת רשות הערעור להידחות. בית המשפט המחוזי לא מצא כי קיימת ראשית ראיה לקיומה של נכות פסיכיאטרית הקשורה לתאונה והדגיש כי אין די, לעניין זה, בדברי המבקשת, וכי הראיה הנדרשת היא "כרטיס טיפולים שנרשם בזמן אמת על ידי פסיכולוג או פסיכיאטר שטיפל בתובעת [המבקשת], המעיד על קבלת הטיפול הנטען". המשיבה ציינה לעניין זה, כי למרות שהומלץ למבקשת על טיפול נפשי בסמוך לאחר התאונה, בשנת 2004, הרי שהמבקשת לא הציגה כל מסמך רפואי המלמד על טיפול פסיכולוגי או פסיכיאטרי שעברה, אלא הפנתה למסמכים משנת 2007 ואילך, זמן רב לאחר התאונה. בנסיבות אלה, לא שוכנעתי כי יש להתערב בקביעתו של בית המשפט המחוזי שלא למנות בשלב זה מומחה בתחום הפסיכיאטרי. המסמכים השונים אשר בית המשפט הורה על הוצאת מתיק בית המשפט נבחנו בקפידה אחד לאחד, ולא מצאתי לשנות מקביעות בית המשפט בעניין זה. אשר להשתת שכר טרחת המומחה, בשלב זה, על המבקשת – בית המשפט ציין בהחלטתו כי המבקשת לא התלוננה בחדר המיון על פגיעת ראש, אולם הורה על מינוי מומחה רפואי בתחום הנוירולוגי "נוכח הספק", וזאת מאחר שמתיעוד מאוחר עולה כי בעת התאונה נפתחה כרית האוויר וכתוצאה מכך נחבלה המבקשת בפניה. בנסיבות אלה, בהן התעורר ספק בנוגע לקשר הסיבתי בין תלונות המבקשת לבין התאונה, ונוכח שיקול הדעת המסור לבית המשפט כיום על-פי תקנות המומחים, משקפת החלטת בית המשפט איזון ראוי בין האינטרסים השונים ואין מקום להתערב בה.

אשר על כן הבקשה נדחית. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.