רע"א 6950/20 אגרוסול בע"מ נ. דניאל שיווק חקלאי בע"מ

1.

בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (הנשיא א' אברהם ) בע"א 52808-12-19 מיום 21.9.2020, במסגרתו התקבל ערעור המשיבה על פסק דינו של בית משפט השלום בנצרת (הרשמת ש' צ' גינור ) בתא"מ 19061-10-18 מיום 24.11.2019. בפסק הדין התקבלה תביעת כספית שהגישה המבקשת נגד המשיבה בעילה של הפרת חוזה שנחתם בעל פה בין השתיים, בטענה כי המשיבה לא שילמה את מלוא התמורה עבור התחייבות המבקשת לבצע עבודות חקלאיות בשטחה של המשיבה.

2.

בית משפט השלום קבע כי חוזה כאמור אכן נכרת בין הצדדים, כנלמד מתשלומים שהעבירה המשיבה למבקשת, מחשבוניות שהוציאה המבקשת עבור המשיבה ומכתבי המחאת זכויות בהם המחתה המשיבה למבקשת את זכויותיה לקבל היתרי העסקה לעובדים פלסטינאים, בכדי שהמבקשת תוכל להעסיק את עובדיה בביצוע העבודות בשטחה של המשיבה. בתוך כך דחה בית המשפט את גרסת המשיבה, שעל בסיסה ביקשה היא לטעון להיעדר עילה ויריבות עם המבקשת, אשר לפיה המשיבה התקשרה בחוזה עם קבלן משנה לביצוע העבודות, כאשר המחאת הזכויות להיתרי העסקה נעשתה לבקשת קבלן המשנה ובהתאם להסכמות נפרדות בינו לבין המבקשת.

3.

כאמור, בית המשפט המחוזי קיבל את ערעורה של המשיבה. בית המשפט קבע כי לפי סעיף 54(2) לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971, מאחר שטענתה הבסיסית של המבקשת באשר לכריתת חוזה בעל פה התבססה על עדות יחידה של בעל דין, זו של מנהל המבקשת אשר נכח בפגישה בה נטען כי נכרת החוזה, קבלת התביעה על בסיס העדות הייתה טעונה בסיוע או בנימוקים משכנעים התומכים באמינותה. ואולם, נקבע כי המבקשת לא הצליחה לתמוך את העדות בראיות מספקות כאמור ועל כן לא הוכיחה את כריתתו של החוזה. זאת, מאחר שקיומן של קבלות וחשבוניות כאמור אינן תומכות בהכרח בגרסת המבקשת, שכן המשיבה מודה כי העבירה כספים למבקשת, אך זאת לא כתשלום עבור שירותיה אלא לבקשת קבלן המשנה, שביקש זאת על מנת להפחית את חובו למבקשת; והיות שכתבי המחאת הזכויות אינם מוכיחים את התנאים המפורטים של ההסכם שנחתם, ואף יכולים להתיישב עם גרסת המשיבה לפיה קבלן המשנה ביקש ממנה להסב את זכויותיה למבקשת, בהתאם להסכמותיו עמה.

4.

לאחר עיון

בבקשה

ובנספחיה החלטתי, בתוקף סמכותי לפי תקנה 407א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, כי יש לדחות את הבקשה לרשות ערעור, וזאת לאחר שמצאתי

כי

פסק דינו של בית המשפט המחוזי

לא

מעורר

כל שאלה משפטית

עקרונית

החורגת

מעניינם

של

הצדדים, וכי מתן רשות

ערעור

אינו

דרוש

כדי

למנוע עיוות

דין .

5.

הבקשה לרשות ערעור נדחית אפוא. המבקשת תישא בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך 2,500 ₪.