רע"א 6956/00 בוטח כורש נ. כהן דוד

1.המבקשים הגישו תובענה נגד המשיבים מספר 1 ו2- לאכוף עליהם הסכם מכר מקרקעין ולצוות עליהם לסלק את ידם מן המקרקעין. כמו כן תבעו לפצותם עבור הנזקים שהסבו להם המשיבים מספר 1 ו2-. במסגרת התובענה ביקשו לעקל נכסים וזכויות של המשיבים מספר 1 ו2- המוחזקים בידיהם ובידי יתר המשיבים. בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופטת ש' ברוש), בהחלטתו מיום 29.6.00 דחה את הבקשה (להלן - "ההחלטה הראשונה"). בקשה לעיון מחדש בהחלטה הראשונה נדחתה בהחלטה מיום 19.7.00. המבקשים ביקשו להרשות להם לערער על ההחלטה הראשונה.

2.טענתם העיקרית של המבקשים בבקשתם להטיל את העיקול היתה כי "המשיבים מצויים בקשיים כלכליים חמורים, ויש חשש ממשי כי המצב הקשה שלהם יקשה או יהפוך לבלתי אפשרי את מימושו של פסק הדין לכשיינתן". עוד טענו כי "ישנו חשש ממשי פן ינסו המשיבים להבריח כספים". בית המשפט המחוזי, בהחלטה הראשונה, קבע כי לא שוכנע שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין. עוד אמר כי האמור בתצהיר שצורף לבקשה הוא "סתמי, כולל מסקנות שלגביהם לא פורטו העובדות. לא פורט גם מקור הידיעה לנטען".

כידוע, אפילו נתקיימו כל יסודותיה של תקנה 360 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, אין בית המשפט חייב ליתן את צו העיקול ונתינתו מסורה לשיקול דעתו. בכך אין דרכו של בית המשפט שלערעור להתערב (ע"א 364/65 טבשי נגד שאקי , פ"ד יט(4) 104, 105; א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי , (מהדורה חמישית, תשנ"ט) 425).

לא מצאתי בבקשה להרשות ערעור, וכן בבקשת העיקול ובתצהיר שצורף לה, שיש מקום להתערבות כזאת.

3. הבקשה נדחית.