רע"א 6967/20הרי לימור נ. עיריית ירושלים

בקשת רשות ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים, מיום 6.8.2020, בע"א 9899-05-20 (השופט א' דראל , השופטת ע' זינגר והשופט ר' אלכסנדר ), שבגדרו נדחה ערעורו של המבקש על פסק הדין של בית משפט השלום בירושלים, מיום 15.3.2020, בת"א 41494-08-16 (השופטת מ' קסלסי ), שבמסגרתו נקבע כי המבקש ישלם למשיבה את חוב הארנונה שצברה חברת מת"ר מרפאות (91) בע"מ, בגין היותו בעל השליטה בה.

לאחר שעיינתי בטענות המבקש, ובפסקי הדין של בית המשפט המחוזי ובית משפט השלום, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה למתן רשות ערעור להידחות, וזאת בהתאם לסמכותי שלפי תקנה 407א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. טענות המבקש נגד החלתה של 'חזקת ההברחה' ואי-סתירתה, כמו גם טענותיו נגד חיובו במלוא חוב הארנונה של החברה, מופנות נגד קביעות עובדתיות בפסקי הדין – אשר נקבעו, בין השאר, לאחר שלא עלה בידו להביא ראיות לתמיכה בטענותיו, ותוך שהציג גרסה עובדתית לא עקבית באשר לפעילות החברה. אשר לטענותיו במישור ההתיישנות – אף אם על פני הדברים נראה כי בפסק הדין בע"א (מחוזי ת"א) 18820-08-19 עירית תל-אביב-יפו נ' זהבי (28.6.2020) אכן הובעה עמדה משפטית שונה מזו שבפסקי הדין בנדון דידן, הרי שדבר זה לא נעלם מעיני בית המשפט המחוזי, שהתייחס לכך במפורש. ממילא, הקביעה כי תביעת המשיבה לא התיישנה נסמכה גם היא על נסיבות המקרה דנן. יוצא כי שאלת התיישנותה של תביעה שהוגשה נגד בעל שליטה בחברה לפי סעיף 8(ג) לחוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), התשנ"ג-1992, אינה משליכה במישרין על עניינו של המבקש, וניתן אפוא להשאירה לעת מצוא.

הנה כי כן, פסקי הדין – עיקרם בעניינים שבעובדה; והשאלה המשפטית העיקרית שלכאורה חורגת מגדרי העניין הנדון – אינה מתעוררת בענייננו. גם לא מצאתי כי מתעורר חשש לעיוות דין.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

משלא התבקשה תגובה, לא אעשה צו להוצאות.