רע"א 6976/00 רונן דיין נ. מדינת ישראל

המערער הורשע בבית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט גינת) ביום 27.9.00 בת.פ. 261/00 בעבירות של יצוא, יבוא, מסחר והספקה של סמים מסוכנים ופעולה במטבע חוץ ללא היתר בניגוד לחוק הפיקוח על המטבע.

עיקר הרשעתו של המערער מתייחסת למעורבותו באמצע שנת 1998 ברשת בינלאומית שעסקה בהעברות סמים בכמויות גדולות מארץ לארץ. במסגרת פעולות רשת זו, טס המערער לבלגיה וקיבל מאחד מראשי הרשת מזוודה ובה כמות גדולה של סם מסוכן מסוג "אקסטזי" ועמה נסע לארצות הברית ומסרה שם לאנשי הרשת. הוא חזר לבלגיה, פגש את ראש הרשת וקיבל ממנו סכום כסף גדול לצורך העברתו לאחד מחברי הרשת בארץ. לאחר מכן הוא יצא את הארץ פעם נוספת ב25/1/99- בשליחות הרשת ונפגש עם אחד מראשיה אשר מסר לו סכום כסף נוסף של 95,000 דולר כדי שיעבירם לחבר הרשת בארץ.

המערער נדון ל4- שנות מאסר בפועל ושנתיים מאסר על תנאי ורכבו חולט. הוא מבקש את עיכוב ביצועו של עונש המאסר עד להכרעה בערעורו.

לצורך הכרעה בבקשה חשוב לציין את העובדות הבאות: המערער היה משוחרר בערבות במשך מרבית התקופה בה התנהל המשפט. בסיום הקראת גזר דינו ביקש בא כוחו לעכב את ביצוע גזר דינו לצורך פנייה לערכאת הערעור ובא כוח התביעה לא התנגד לכך בהנחה כי מדובר בעיכוב מוגבל בזמן לתקופה הנדרשת לצורך הגשת ערעור. חרף עמדה זו, קבע בית משפט קמא כי נוכח מהות הרשעתו של המערער לא מתקיימות נסיבות המצדיקות עיכוב ביצוע גזר דינו אך הסכים לעכב את ביצוע העונש רק למשך מספר ימים לצורך הגשת בקשת עיכוב לבית המשפט העליון.

עיקר טענותיו של בא כוח המערער בתמיכה לבקשתו לעכב ביצוע נסמכת על הענינים הבאים:

(1) סיכויי הערעור הן על ההרשעה והן על העונש הינם טובים משהתשתית הראייתית להרשעת המערער אינה מוצקה.

(2) המערער היה משוחרר בערבות כמעט שנה ועמד בכל התנאים שהוטלו עליו.

(3) למערער אין עבר פלילי משמעותי ומעולם לא ריצה עונש מאסר והוא מנהל אורח חיים נורמטיבי.

(4) התובע הסכים למתן דחיית ביצוע ל45- יום לצורך הגשת ערעור ומכאן יש ללמוד כי אין מדובר בנאשם המסוכן לציבור, שאלמלא כך לא היתה ניתנת הסכמת התביעה לעיכוב ביצוע העונש ולו עיכוב מוגבל בזמן.

התביעה מתנגדת למתן עיכוב ביצוע נוסף של העונש וזאת בהתחשב באופי העבירות ובשאר נסיבות הענין.

נראית לי עמדתו של בית משפט קמא (כב' השופט גינת) ועמדתה של התביעה כפי שהובעה בדיון בערכאה זו.

הילכת שוורץ (ע"פ 111/99א שוורץ נ' מדינת ישראל, פד"י נד(2) 241) הגדירה מחדש את אמות המידה למתן עיכוב ביצוע של תחילת ריצוי עונש מאסר לאחר מתן פסק דין מרשיע כאשר תלוי ועומד ערעור עליו. במסגרת אמות מידה אלה נקודת המוצא ככלל היא כי משהורשע אדם ונגזר דינו למאסר עליו להתחיל בריצוי עונשו גם אם בדעתו להגיש ערעור. ריצוי מיידי של העונש נותן נפקות למגמת האכיפה האפקטיבית של החוק ובתוך כך לצורך בהרתעה ובשמירת אימון הציבור במערכת אכיפת החוק והדבר עונה על אינטרס ציבור חשוב. אולם בצד עקרון זה, ובתוכן נשמר שיקול דעת רחב לבית המשפט להביא בחשבון גורמים אחרים הקשורים בנסיבות המקרה ובעיקר בנאשם ובזכויותיו לבל תפגענה מעבר לנדרש. וכך, שיקולים כגון חומרת העבירה ונסיבות ביצועה, אורך תקופת המאסר שנגזרה, טיב הערעור וסיכוייו, עברו הפלילי של הנאשם והתנהגותו במשפט כל אלה הינם מסוג השיקולים שניתן לשוקלם בצד הצורך באכיפה מיידית, ובהערכה ובאיזון כוללים של מכלול השיקולים מתקבלת ההחלטה אם לעכב ביצועו של גזר הדין או להימנע מכך.

אכן, במסגרת איזון זה

"נקודת המוצא צריכה להיות כי על בית המשפט להפעיל את שיקול דעתו באופן המביא בחשבון את האינטרס הציבורי באכיפה מיידית של המאסר עוד בטרם בירור הערעור, אך עם זאת עליו להקפיד כי מימוש אינטרס זה איננו פוגע בנידון ובזכויותיו במידה העולה על הנדרש...

הנטל על המבקש את עיכוב ביצוע המאסר לשכנע את בית המשפט שבנסיבות המקרה נסוג האינטרס הציבורי בביצוע מיידי של המאסר מפני אינטרסים נוספים המעורבים בסוגיה.., _פרשת שוורץ, שם, עמ' 277).

בענייננו, כנגד האינטרס הציבורי שבאכיפה מיידית של גזר הדין אין עומדים שיקולים כבדי משקל שכנגד המטים את הכף אל עבר עיכוב ביצועו של העונש. העבירות בהן הורשע המבקש הן חמורות, וגם בקשת עבירות הסמים יוחד להם מקום מיוחד לחומרה. מעורבות פעילה בהעברות סמים מסוכנים במסגרת רשת בינלאומית נתפסת על ידי מערכת אכיפת החוק במלוא חומרתה גם אם מעביר הסם הוא ביסודו כלי שרת בידי מנהיגות הרשת שבידיה התכנון והפיקוח על פעילות עובדיה בשטח.

המבקש לא ביצע מעשה עבירה נקודתי, אחד, כי אם שירת את הרשת במשך תקופה ונסע לשליחות פעמיים והראה במעורבות זו נכונות לקחת חלק בפעילות סמים אסורה בקנה מידה גדול אשר סכנותיה אינן צריכות הדגשה. אין צריך לומר כי אופי זה של עבירות חשוף גם לחשש מתמיד בדבר אפשרות למעורבות נוספת בפעילות סמים אסורה גם אם המערער היה משוחרר תקופה ארוכה - עובדה שאין להתכחש לה. אשר לתקופת המאסר שהושתה על המערער - מדובר בתקופה ארוכה יחסית של מאסר ל4- שנים ובה בלבד אין כדי להצדיק עיכוב ביצוע ריצוי המאסר המתאים בדרך כלל לתקופות מאסר קצרות שעלולות להסתיים בעיקרן או ברובן עוד בטרם הוכרע הערעור. ואשר לטיב הערעור והצלחתו - כל שניתן לומר נכון לעת זו הוא כי עיקרי טענותיו של המערער בערעור נסבו על קביעות של עובדות הבנויות על ראיות שבית משפט קמא ניתח ובחן וקבע את אמינותן ומשקלן. בכגון דא תחום התערבותה של ערכאת הערעור הוא מצומצם למדי, ומכאן שאין לפנינו מקרה בו ניתן לומר כי סיכויי הצלחת הערעור בולטים על פניהם. יתר על כן, לא מצאתי כי למערער נסיבות אישיות מיוחדות המצדיקות את עיכוב ביצוע עונשו.

אוסיף ואומר: אינני רואה בעובדה בלבד כי המערער משוחרר בערבות במהלך המשפט וכי התביעה הסכימה לעיכוב ביצוע מאסרו ל45- יום לאחר מתן פסק הדין לצורך הגשת ערעור בבחינת שיקול מכריע לצורך המשך עיכוב הביצוע עד להכרעה בערעור. השיקולים הרלבנטיים לשחרור בערובה לפני הרשעה אינם זהים לאלה הנשקלים לאחר הרשעה בדין, ומה שעשוי היה להיות נכון בשלב הראשון אינו בהכרח נכון לאחר שנבחנו הראיות והוכרעה אשמתו של נאשם בדין. אם הנטל לשכנע בדבר נחיצותו של מעצר עד תום ההליכים מוטל על התביעה בשלב בירור האישום, הוא עובר לשכמו של הנאשם המבקש עיכוב ביצוע גזר דינו לאחר הרשעתו ובשלב זה יש לבחון את הנתונים הרלבנטיים לאותה עת. הסכמת התביעה לעיכוב ביצוע לתקופה קצרה לצורך הגשת הערעור גם היא אינה חורצת, כשלעצמה, את גורל בקשת העיכוב ומשלא הובאו טעמים כבדי משקל נוספים הכרוכים בנסיבותיו המיוחדות של הענין ושל המערער, יש להחיל את הכלל לפיו עונש המאסר ירוצה בסמוך לאחר מתן גזר הדין.

לאור האמור אני מחליטה:

ערעורו של המערער לענין עיכוב ביצוע עונשו נדחה.

המערער יתייצב לתחילת ריצוי עונשו ביום 22 לאוקטובר 2000 עד שעה 12:00 בצהריים בתחנת המשטרה הסמוכה למקום מגוריו.