רע"א 6977/19 שמעון כהן נ. חברת גבריאל בלמ"ס בע"מ

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט מ' אלטוביה ) בה"פ 23789-03-18

מיום 18.9.2019, בה נקבע כי הצו הארעי שניתן ביום 13.3.2018 ואשר מכוחו עוכבו הליכי ההוצאה לפועל שיזמו המבקשים נגד המשיבים, יהפוך לצו מניעה זמני עד להכרעה בתובענה.

רקע והליכים קודמים

2.

ביום 14.9.2017 הגישו המבקשים 2-1 נגד המשיבים וצדדים נוספים, בקשה לסעד זמני בה הודיעו על כוונתם להגיש תביעה נגד המשיבים בגין סכסוך עסקי הנוגע לחלוקת הרווחים הנובעים מפרויקט משותף המבוצע על-ידי הצדדים (להלן: הפרויקט ). הבקשה לסעד זמני הוגשה על רקע הטענה כי המשיבים עומדים על קבלת סכום מסוים מרווחי הפרויקט, באופן המנוגד להסכמות הצדדים לכתחילה, ומשכך ביקשו המבקשים 2-1 להורות, בין היתר, על הקפאת חשבונותיה של המשיבה 1.

בהמשך לכך, ביום 2.10.2017 ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי (כב' סגן הנשיא ח' כבוב ) אשר נתנה תוקף להסכם פשרה אליו הגיעו הצדדים (להלן בהתאמה: החלטת השופט כבוב ו- הסכם הפשרה ). בהחלטה זו נקבע, בין היתר, כי המשיבים 3-2 ישלמו לידי המבקשת 2 סך של כ-2,375,000 ש"ח בתוספת מע"מ (להלן: התשלום הראשון ) וכן ישלמו לידי המבקשים 2-1 סכום של כ-1,525,000 ש"ח בתוספת מע"מ (להלן: התשלום השני ). עוד נקבע כי על המבקשים 1, 3 ו-4 ועל המשיב 2 – להפקיד ערבויות אישיות מטעמם כדי "להבטיח את החזרת הכספים במידה ובחשבון הסופי של הפרויקט לא יצטברו כל הרווחים שהצדדים מעריכים שיצטברו ויהיה צורך להשיב סכומי כסף לכאן או לכאן, כל אחד על פי חלקו על פי ההסכם ובהתאם לחשבון הסופי".

3.

כעבור מספר חודשים מהחלטת השופט כבוב , ביום

12.3.2018 הגישו המשיבים המרצת פתיחה בה עתרו לביטול הסכם הפשרה, בטענה כי הוא הופר באופן יסודי על-ידי המבקשים. כמו כן, לצד המרצת הפתיחה הגישו המשיבים בקשה דחופה לסעד זמני במעמד צד אחד, ובה ביקשו להורות על עיכוב הליכי ההוצאה לפועל שנקטו נגדם המבקשים לשם גביית התשלום השני. המשיבים טענו, כי המבקשים הפרו באופן יסודי את הסכם הפשרה, וזאת בין היתר לאור העובדה כי המבקשים 3,1 ו-4 לא הפקידו ערבויות ושיקים אישיים מטעמם, כמוסכם. המשיבים הוסיפו וטענו כי ההסכמות שקיבלו תוקף בהחלטת השופט כבוב שלובות זו בזו, כך שביצוע התשלום השני מותנה בהפקדת ערבויות מטעם המבקשים.

4.

ביום 13.3.2018 הורה בית המשפט המחוזי על מתן צו ארעי לעיכוב הליכי ההוצאה לפועל, ורק בחלוף כשנה וחצי ממתן הצו הארעי (ולא ניתן הסבר לפרק זמן חריג זה בבקשה דנן), ביום 3.9.2019, קיים בית המשפט המחוזי דיון בבקשה לסעד זמני (כב' השופט מ' אלטוביה ).

5.

לאחר שמיעת טענות הצדדים, בהחלטה מיום 3.9.2019 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה למתן סעד זמני, בכפוף לכך שהמבקשים יפקידו ערבויות מגובות בשיקים אישיים, כמפורט בהסכם הפשרה, בידי בא-כוח המשיבים.

בהחלטה זו קבע בית המשפט המחוזי כי לא ניתן לשלול את האפשרות שהמשיבים יעמדו בנטל להוכיח שהמבקשים הפרו את הסכם הפשרה, ואולם, ספק אם מדובר בהפרות יסודיות המצדיקות את ביטולו. עוד נקבע כי

שיקולי מאזן הנוחות מטים את הכף אל עבר דחיית הבקשה למתן סעד זמני שכן הנזק הפוטנציאלי שייגרם למשיבים אם ייאלצו לשלם את התשלום השני הוא נזק כספי קצוב, שאינו בלתי הפיך או חמור במיוחד, אך זאת בכפוף להפקדת הערבויות על-ידי המבקשים כאמור.

מבחינה מעשית, בית המשפט המחוזי הורה כי הצו הארעי מיום 13.3.2018 יעמוד בתוקפו עד למועד בו יפקידו המבקשים את הערבויות המגובות בשיקים אישיים. עוד נקבע כי אם המבקשים לא יפקידו את הערבויות האמורות עד ליום 15.9.2019, יהפוך הצו הארעי לצו מניעה זמני.

6.

ביום 5.9.2019 הגישו המבקשים בקשה להארכת מועד להפקדת הערבויות, בשל שהות המבקש 1 בחוץ לארץ. כן ביקשו המבקשים כי בית המשפט המחוזי יבהיר את קביעתו לפיה רק המבקשים נדרשים להפקיד ערבויות ושיקים אישיים, לידי בא-כוח המשיבים , וזאת לטענתם בניגוד להחלטת השופט כבוב אשר הורה על הפקדת ערבויות באופן הדדי , לידי עו"ד דן חסון , המשמש כעורך הדין של הפרויקט (להלן: עו"ד חסון ).

7.

לאחר שהוגשה עמדת המשיבים לבקשה זו, קבע בית המשפט המחוזי בהחלטה מיום 9.9.2019, כי המבקשים היו צריכים לתמוך את הבקשה להארכת המועד בתצהיר, וכי מכל מקום היא אינה מצדיקה מתן ארכה ביחס למבקשים 4-3. יתר טענות המבקשים ובקשת ההבהרה נדחו, תוך שנקבע כי מדובר בטענות ערעוריות.

8.

ביום 15.9.2019, היום בו נדרשו המבקשים להפקיד את הערבויות, הם הגישו לבית המשפט המחוזי "התייחסות להחלטת בית המשפט מיום 9/9/19". המבקשים צירפו העתק מכרטיס הטיסה של המבקש 1 וטענו כי בשל שהותו בחוץ לארץ, אין באפשרותם לצרף תצהיר מטעמו ולכן תמכו את הבקשה בתצהיר מטעם המבקש 3. כמו כן, המבקשים טענו כי אין בכוונתם לערער על החלטת בית המשפט המחוזי מיום 3.9.2019, אלא כי הם אך מבקשים לקבל הבהרות לגביה. המבקשים טענו כי בהחלטת השופט כבוב לא נקבע מה יהיה נוסח הערבויות ומה יהיו הסכומים אשר יצוינו בכתב הערבות ובשיקים. משכך, טענו המבקשים כי בכוונתם להפקיד את הערבויות כפי שהם "מבינים לנכון", וכל עוד לא ייקבע אחרת. על רקע האמור, ביקשו המבקשים להאריך למבקש 1 את המועד להפקדת ערבויות עד ליום 30.9.2019; להורות על הפקדת ערבויות הדדיות, אשר יופקדו בידי עו"ד חסון; וכי בית המשפט המחוזי ייתן הוראות בדבר נוסח הערבויות וסכומן.

9.

למחרת, ביום 16.9.2019, הגישו המבקשים לבית המשפט המחוזי הודעה לפיה יום קודם לכן (15.9.2019) הפקידו המבקשים 4-3 ערבויות המגובות בשיקים אישיים בידיו של בא-כוח המשיבים. עוד ציינו המבקשים כי המבקש 1 יפקיד ערבות מטעמו מיד עם שובו לארץ. לפיכך, ביקשו המבקשים כי עם הפקדת כל הערבויות יורה בית המשפט המחוזי על ביטול הצו הארעי.

10.

בו ביום, הגישו המשיבים הודעה לבית המשפט המחוזי בה הודיעו כי המבקשים לא הפקידו את הערבויות כנדרש. בהודעה צוין כי המבקשים 4-3 העבירו לידי בא-כוח המשיבים שני שיקים על סך 10,000 ש"ח, בתוספת תאריך והערה "לביטחון בלבד", וכן מסרו מסמך שכותרתו היא "כתב התחייבות". המשיבים הוסיפו כי לפי החלטת השופט כבוב , היה על כל אחד מהמבקשים להפקיד שיק אישי אשר איננו מוגבל בסכום ובתאריך , באופן שיאפשר בבוא העת גבייה של מלוא הסכום שהועבר ויועבר לידי המבקשים.

החלטת בית המשפט המחוזי

11.

בהחלטה מיום 18.9.2019 קבע בית המשפט המחוזי כי הצו הארעי מיום 13.3.2019 יהפוך לצו מניעה זמני. בית המשפט המחוזי ציין כי הפקדת שיקים המוגבלים בסכום ובתאריך אינם עונים על הוראות הסכם הפשרה ואינם מקיימים את התכלית שלשמה נקבע כי על המבקשים להפקיד את הערבויות והשיקים.

על החלטה זו נסבה בקשת רשות הערעור שלפניי

הבקשה דנן

12.

בבקשת רשות הערעור שבים המבקשים על טענותיהם שנטענו במסגרת ההליכים בבית המשפט המחוזי ומדגישים כי קיימות סתירות בין החלטות בית המשפט המחוזי בהליך דנן לבין החלטת השופט כבוב . המבקשים מוסיפים כי בהחלטת השופט כבוב לא נקבעו תנאים ספציפיים לגבי האופן בו יש להפקיד את הערבויות, ועל כן פעלו המבקשים לפי מיטב הבנתם בנדון ולא היה מקום לזקוף זאת לחובתם. אשר על כן, עותרים המבקשים לכך שהחלטת בית המשפט המחוזי בגדרה ניתן הצו הזמני תבוטל; למתן הוראות מפורטות בדבר אופן הפקדת הערבויות; ולחלופין – להורות על הפקדה הדדית של הערבויות בידי עו"ד חסון.

13.

בתשובה לבקשת רשות הערעור, טוענים המשיבים כי על אף שמבוקשת רשות לערער על החלטת בית המשפט המחוזי מיום 18.9.2019 הרי שבפועל, מערערים המבקשים על תוכן ההחלטה מיום 3.9.2019, וכי המועד להשיג על החלטה זו חלף זה מכבר. לגופו של עניין, טוענים המשיבים כי החלטת השופט כבוב וכן החלטות בית המשפט המחוזי מנוסחות באופן פשוט ובהיר, ולפיהן היה על המבקשים להפקיד ערבויות מטעמם, בסכום שאינו מוגבל ובאופן שיאפשר למשיבים להיפרע בבוא העת. עוד מוסיפים המשיבים כי החלטת בית המשפט המחוזי לפיה הצו הארעי יהפוך לצו מניעה זמני, מקפיאה את המצב הנוכחי ואינה משפיעה על זכויות הצדדים או על אופן ניהול ההליך.

דיון והכרעה

14.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובתשובה לה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות.

15.

החלטת בית המשפט המחוזי מיום 18.9.2019 עליה משיגים המבקשים, קובעת שהצו הארעי יהפוך לצו מניעה זמני וזאת בשל הפקדת ערבויות שאינן תואמות את תכלית הסכם הפשרה, כפי שזו נקבעה בהחלטת השופט כבוב . טענתם העיקרית של המבקשים ביחס להחלטה זו, היא שלא היו בידיהם הוראות מפורטות בדבר אופן הפקדת הערבויות, ומשכך, ובהיעדר החלטה בנדון, פעלו כמיטב הבנתם.

16.

דין טענה זו להידחות. החלטת בית המשפט המחוזי לפיה על המבקשים להפקיד ערבויות המגובות בשיקים אישיים כמפורט בהחלטת השופט כבוב ניתנה כבר ביום 3.9.2019. ככל שהמבקשים סברו כי קיימת אי בהירות ביחס לגובה השיקים האישיים או נוסח הערבויות, היה עליהם לפנות ללא שיהוי לקבלת הוראות מדויקות מבית המשפט המחוזי בנדון. אלא ש"בקשת ההבהרה" שהגישו המבקשים לבית המשפט המחוזי ביום 5.9.2019 עסקה אך בסוגיית ההדדיות של הפקדת הערבויות ובזהות הגורם שבידיו יופקדו הערבויות מטעם המבקשים. בבקשה זו לא נזכרה כל התלבטות ביחס לטיב הערבויות שעל המבקשים להפקיד או בדבר פרטי השיקים האישיים שיופקדו לצדן. החלטת בית המשפט המחוזי בבקשה זו ניתנה כבר ביום 9.9.2019, אך בקשה נוספת מטעם המבקשים, בה אכן התבקשו פרטים נוספים ביחס לטיב הערבויות ופרטי השיקים שעליהם להפקיד, הוגשה רק ביום 15.9.2019, סמוך להפקדתם בפועל של המסמכים אצל בא-כוח המשיבים (בבקשה זו, ככל שניתן להבין מהבקשה דנן, טרם ניתנה החלטה). בקשת המבקשים לקבלת הבהרות ביחס לטיב הערבויות ופרטי השיקים האישיים צריכה הייתה להיות מוגשת כבר בסמוך לאחר החלטת השופט כבוב מיום 2.10.2017, ולכל המאוחר בסמוך מיד לאחר החלטת בית המשפט המחוזי מיום 3.9.2019 בה צוין כי אם לא יופקדו הערבויות הצו הארעי יהפוך לצו זמני. המבקשים השתהו בבקשת ההבהרה עד ליום בו הפקידו בפועל את הערבויות הנדרשות, ובכך נפל פגם שורשי בהתנהלותם המצדיק כשלעצמו את דחיית הבקשה דנן.

17.

למעלה מהדרוש אציין כי הפקדת ערבויות ושיקים אישיים המוגבלים בסכום של 10,000 ש"ח בלבד חותרת באופן ברור תחת התכלית להם הם נועדו.

18.

יתר טענות המבקשים בבקשה דנן, העוסקות בהדדיות הערבויות ובזהות הגורם שבידיו הן יופקדו מופנות, הלכה למעשה, כלפי קביעותיו של בית המשפט המחוזי בהחלטתו מיום 3.9.2019, אשר אינה ההחלטה מושא הבקשה. טענות אלה צריכות היו להתברר במסגרת בקשת רשות ערעור על החלטה זו, ולחלופין יהיה ניתן לבררן במסגרת ערעור בתום ההליך.

19.

לכל האמור יש להוסיף כי כפי שצוין לעיל, בבקשה דנן ובתשובה לה לא ניתן הסבר לעובדה שהצו הארעי עמד בתוקפו תקופה ארוכה (כשנה וחצי) עוד בטרם נדונה הבקשה למתן סעד זמני לגופה. מכל מקום, ניתן להניח בזהירות המתבקשת כי לנוכח תקופה ממושכת זו, עיכוב נוסף בקידום הליכי ההוצאה לפועל לא יסב נזק של ממש למבקשים עד לבירור התובענה לגופה.

טרם חתימת החלטה זו הובאה לעיוני בקשת המבקשים להגיש תגובה לתשובת המשיבים. לא ראיתי להיעתר לבקשה.

20.

סוף דבר: הבקשה נדחית. המבקשים יישאו בהוצאות המשיבים בסך של 3,000 ש"ח.