רע"א 6977/97 משה אילוז נ. התעשיה הצבאית

1.המבקש (להלן: אילוז) מנהל תביעת נזיקין נגד המשיבה (להלן: תע"ש) בבית-המשפט המחוזי בירושלים, בגין נזק שלטענתו נגרם לו במהלך עבודתו אצלה. בחודש ינואר 1997, לאחר שהצדדים סיימו להביא את ראיותיהם במשפט, ביקש אילוז להגיש לבית-המשפט מסמך נוהלי בטיחות שהוצא מטעמה של תע"ש, ולהעיד עליו את עורך המסמך. בית-המשפט (השופט יהונתן עדיאל), בהחלטה ארוכה ומנומקת, התיר למבקש להגיש ראיה נוספת זו ובעקבות זאת התיר אף לתע"ש לזמן עדים נוספים וכן להגיש חוות-דעת של מומחה מטעמה.

תהליך העדתם של העדים הנוספים מטעם תע"ש השתרע על-פני חודשים ארוכים. תוך כדי כך האריך בית-המשפט המחוזי מספר פעמים את המועד שנקבע לשם הגשת חוות-דעת המומחה מטעמה של תע"ש. המועד האחרון שנקבע לשם כך היה בתאריך 19.10.97. בתאריך 27.10.97, שמונה ימים לאחר מועד זה, הוגשה חוות-הדעת בצירוף בקשה להארכת המועד להגשתה בשמונה ימים נוספים, קרי עד למועד ההגשה בפועל.

בית-המשפט ביקש את תגובתו של אילוז לבקשה להארכת מועד וזה הגיש את התנגדותו לכך בכתב. אילוז טען כי הבקשה הוגשה לאחר שחלף כבר המועד להגשת חוות-הדעת, כי חלק מן הנימוקים להארכת המועד היו ידועים מראש לתע"ש וחלקם האחר לא נתמך בתשתית ראייתית כלשהי, כי הגשת חוות-הדעת נועדה למעשה לשם הכשרתו של מסמך מסוים אשר טרם הוגש עד כה וצורף כעת כנספח לחוות-הדעת וכי לאור השתלשלות העניינים בתיק לא היה מקום להיענות יותר לבקשותיה של תע"ש.

בית-המשפט המחוזי, בהחלטה בלתי-מנומקת, דחה את התנגדותו של אילוז והתיר את הגשת חוות-הדעת.

על החלטה זו הוגשה הבקשה למתן רשות ערעור שבפניי.

2.בבקשתו, שב אילוז על הטענות שנטענו בפני בית-המשפט המחוזי. בנוסף, טענתו היא כי על-פי תקנה 528 סיפא לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד1984-, רשאי בית-המשפט להאריך מועד שנקבע בחיקוק מטעמים שיירשמו. הואיל ובתקנה 2 לתקנות סדרי הדין (עדות מומחים), תשט"ו1954-, נקבע כי המועד להגשת חוות-דעת במשפט אזרחי הינו לא יאוחר מעשרים יום לפני המועד שנקבע לשמיעת הראיות, הרי שהארכת המועד כאן חייבה טעמים מיוחדים שיירשמו, ובהעדר הנמקה אין החלטתו של בית-המשפט יכולה לעמוד.

3.דין הבקשה להידחות.

ראשית, ספק בעיני אם טענתו האמורה של אילוז תופסת במקרה זה, שכן המשך המשפט, קרי "המועד שנקבע לשמיעת הראיות" כאמור בתקנה 2 הנ"ל, נקבע מראש על-ידי בית-המשפט לתאריך 3.2.98. מכאן, שהמועד שבו ניתנה החלטתו של בית-המשפט טרם היה מצוי בתחום עשרים הימים הקודמים למועד שמיעת הראיות, ולפיכך לא חרגה ההחלטה מן המועד שנקבע בחיקוק.

שנית, אף לגופו של עניין אין מקום להתערבותי בהחלטתו של בית-המשפט המחוזי, שכן לא בנקל יתערב בית-משפט שלערעור בסדרי הדיון הנקבעים על-ידי הערכאה הדיונית. מכלל נסיבות המקרה עולה כי במקרה זה לא ייגרם כל עיוות דין לאילוז אם יוארך המועד להגשת חוות-הדעת, הואיל ובית-המשפט המחוזי לא הקפיד אף עמו והלך לקראתו בהתירו את הגשת מסמך נוהלי הבטיחות לאחר סיום שלב הראיות, והואיל וחוות דעת זו נראית בעיני בית-המשפט כראיה חשובה לשם מתן הכרעתו בתביעה.

הבקשה נדחית. אין צו להוצאות.