רע"א 6980/17 ביקאיה מלכמו נ. עו"ד תומר הלל

1.

המשיב הגיש בבית משפט השלום בתל אביב-יפו תביעה נגד המבקש לתשלום שכר טרחה בגין טיפול משפטי בעניינו של האחרון מול המוסד לביטוח לאומי. משלא הגיש המבקש כתב הגנה במועד, ולבקשת המשיב, נתן הרשם ד' יעקבי ביום 28.5.2012 פסק דין בהיעדר הגנה נגד המבקש, בו נקבע כי המבקש ישלם למשיב סך של 105,000 ₪, נוסף על שכ"ט עו"ד והחזר אגרת בית משפט (ת.א. 19372-12-11, להלן: פסק הדין ).

2.

ביום 28.1.2016 הגיש המבקש בבית משפט השלום בקשה לביטול פסק הדין. ביום 4.4.2016 דחה הרשם הבכיר א' צ'כנוביץ (להלן: הרשם הבכיר )

את הבקשה, תוך שדחה מכל וכל את טענת המבקש כי כתב התביעה לא הומצא לו, מה גם שהבקשה לביטול פסק הדין הוגשה בשיהוי ניכר, זמן רב מאוד לאחר חלוף המועד הקבוע בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקסד"א ), מבלי שהוגשה בקשה להארכת מועד ובלא שפורט טעם מיוחד להארכת המועד. עוד קבע הרשם הבכיר, כי "אף לגופו של ענין, לא מצאתי כי הבקשה מגלה הגנה ולו לכאורה לצורך ביטול פס"ד משיקול דעת בית המשפט". המבקש הגיש בקשה "לעיון מחדש" בהחלטה האמורה, וביום 18.12.2016 הורה הרשם הבכיר על מחיקת הבקשה, שכן "עם מתן ההחלטה הנ"ל סיים ביהמ"ש מלאכתו בתיק".

3.

ביום 22.1.2017 הגיש המבקש ערעור בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו על החלטותיו האמורות של הרשם הבכיר. ביום 4.7.2017 הורה בית משפט קמא (השופטת ש' דותן ) כי "יואיל ב"כ המערער לעיין בהוראות סעיף 96(א1) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 ויבהיר מדוע הוגש ההליך כערעור". ביום 14.7.2017 הגיש המבקש בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לרשות ערעור חלף הערעור שהוגש, בטענה כי "המבקש לא היה יכול להגיש את הרשות ערעור בשל העובדה, שהערעור הוגש לפני כשנה ורק עכשיו התברר לח"מ וכן לבית המשפט שההליך הוגש שגוי". ביום 8.8.2017 דחה בית משפט קמא את הבקשה להארכת המועד, ובכך דחה למעשה את ההליך הערעורי כולו. בית המשפט עמד על כך שגם הערעור "בזכות" על החלטות הרשם הבכיר הוגשו בחלוף המועד הקבוע בתקסד"א, וקבע כי יש לדחות את טענת המבקש כי רק כעת נודע לו שהערעור שהגיש הינו "הליך שגוי", שכן "חוק בתי המשפט אינו חוק 'עלום'", מה גם שהמבקש לא צירף לבקשתו תצהיר התומך את טענותיו (ע"א 48704-01-17).

4.

כעת מונחת לפני בקשה לרשות ערעור שהגיש המבקש על החלטתו של בית משפט קמא, וכן "בקשה דחופה לעיכוב הליכים" בתיק הוצאה לפועל שנפתח נגד המבקש עקב קבלת התביעה נגדו. לטענת המבקש, בית המשפט דחה את בקשתו לביטול פסק הדין נגדו מטעמים "טכניים פרוצדורליים", ובכך שלל ממנו את יומו בבית המשפט. עוד טוען המבקש, כי כתב התביעה הומצא לרעייתו, אלא שבאותה התקופה המבקש לא התגורר עמה, ולפיכך הוא לא ידע על כתב התביעה. כן נטען, כי ביטול פסק הדין הינו מוצדק מהטעם שסיכויי ההגנה של המבקש מפני התביעה שהוגשה נגדו על ידי המשיב הינם גבוהים במיוחד.

5.

אין בבקשה זו כל ממש, ודינה להידחות. ראשית, מאחר שהיא אינה עומדת כלל בתנאי הלכת חניון חיפה (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)) , לפיה רשות ערעור ב"גלגול שלישי" לא תינתן אלא במקרים חריגים בהם מתעוררת שאלה משפטית שהשלכותיה חורגות מעניינם הפרטני של הצדדים להליך. זאת ועוד, בניגוד לטענת המבקש, בקשתו לביטול פסק הדין נגדו לא נדחתה מטעמים "טכניים פרוצדורליים" בלבד, אלא בעיקר משום שהרשם הבכיר מצא כי גרסתו העובדתית של המבקש לפיה כתב התביעה לא הומצא לו - הינה בלתי אמינה:

"הנתבע [המבקש בבקשה זו - מ.מ] טוען בבקשתו כי לא קיבל את התביעה אולם טענתו בענין זה סתמית מבלי שהתייחס לאישור המסירה ותצהיר שליח המסירה אשר הוגשו לתיק במסגרת הבקשה למתן פס"ד בהיעדר הגנה, לפיהם בוצעה ביום 20.11.2011 מסירה של כתב התביעה בכתובתו של הנתבע... לידי רעייתו...

המבקש לא צירף תצהיר רעייתו על מנת לסתור דבר ביצוע ההמצאה".

לא זו אף זו, אלא שהרשם הבכיר אף קבע כי אין כל ממש בטענות ההגנה של המבקש נגד התביעה שהגיש נגדו המשיב:

"הנתבע טוען כי התובע הציג לו מצג שווא לפיו הינו מייצגו מטעם הלשכה לסיוע משפטי ללא חיוב בשכ"ט עו"ד. מעיון בכתב התביעה ובתגובת ב"כ התובע אשר הנטען בהם לא נסתר, עולה כי הנתבע חתם על הסכם שכ"ט בו התחייב לשלם לתובע שכ"ט עו"ד בגין הייצוג והטיפול בו. הנתבע בבקשתו אינו מתייחס או נותן כל מענה לעובדה כי התחייב לשלם שכ"ט עו"ד וחתם על הסכם שכ"ט עו"ד".

אשר על כן, ונוכח הפגמים הרבים שנפלו בהגשת הבקשה לביטול פסק הדין ובערעור על החלטות הרשם הבכיר - המצדיקים כשלעצמם אי היעתרות לבקשה לביטול פסק הדין - דין הבקשה לרשות ערעור להידחות, ומשכך נדחית גם הבקשה "לעיכוב הליכים".

6.

סוף דבר : הבקשות לרשות ערעור ו"לעיכוב הליכים" נדחות. משלא נתבקשה תשובת המשיב, לא יהא צו להוצאות.