רע"א 6989/00 עמית רוזינס נ. רני גורלי עו"ד

1.המבקש והמשיבים, שהם עורכי דין, הקימו שותפות (להלן – "שותפות השלושה"). כשנה ומחצה לאחר מכן החליטו לפרקה. לפני הקמתה של שותפות השלושה פעלו המבקש והמשיב 1 במשך כשנתיים במסגרת שותפות, שפורקה עם הקמת שותפות השלושה (להלן – "שותפות השניים"). נתעוררה מחלוקת בדבר זכויותיו של המבקש בעקבות פירוק שותפות השלושה, שהועברה להכרעת בורר. המחלוקת העיקרית בין בעלי הדין, היתה בדבר שווי חלקו של המבקש בשותפות השלושה במועד הפירוק וכתוצאה מן הפירוק. ביום 13.12.99 נתן הבורר פסק בוררות ביניים.

המשיבים פנו לבית המשפט המחוזי בבקשה לבטל את פסק הבורר, להעביר את הבורר מתפקידו וכן לשלול את סמכותו לתת פסק בוררות סופי והחלטות נוספות. כמו כן אישר בית המשפט המחוזי את מסקנתו של הבורר, כי המבקש זכאי לחלק במוניטין של שותפות השלושה. אולם, הורה כי אופן חישוב המוניטין יוחזר אל הבורר לשם המשך דיון והשלמת טיעון. עוד אישר בית המשפט המחוזי את קביעת הבורר בדבר מועד פירוקה של השותפות. את התביעה להעביר את הבורר מתפקידו דחה.

המבקש ביקש להרשות לו לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. המשיבים השיבו על הבקשה.

2.שתי השגותיו העיקריות של המבקש בבקשתו להרשות ערעור הן על החזרת הדיון בדבר אופן חישוב המוניטין לבורר ועל ביטול החלטותיו של הבורר בענין שותפות השניים. אשר להשגה הראשונה טוען המבקש, כי היו למשיבים הזדמנויות לטעון לענין שווי המוניטין, אך הם בחרו שלא לעשות כן, ומכיוון שכך, אין לתת להם הזדמנויות נוספות. עוד טוען המבקש, כי החזרת הדיון לבורר בעניין המוניטין תפגע בעקרון סופיות פסק הבורר ותגרום להתמשכות נוספת של ההליכים. לענין ההשגה השניה טוען המבקש, כי סמכותו של הבורר לא הוגבלה לענינים הנובעים משותפות השלושה, מן הטעם שלבורר היתה סמכות לדון גם בעניינים הנובעים משותפות השניים. סמכות זאת מקורה בשתיקתם של המשיבים, שלא כפרו בסמכותו של הבורר לדון בענינים אלה, אחרי שהמבקש עתר בכתב תביעתו לסעדים מכוח שותפות השניים. יתר על כן, בשלב מאוחר יותר החליט הבורר, שהוא מוסמך לדון גם בענייני שותפות השלושה, "אשר זרעי 'שלוחותיהם' צמחו בשותפות השניים ומשם באו", והמשיבים לא השיגו על כך.

3.דינה של הבקשה להידחות.

בהחלטתו הבחין הבורר בין קביעות סופיות לבין כאלה שאינן סופיות. לענין שווי המוניטין אמר בפירוש, כי קביעותיו הן "בגדר הצהרה שאינה מסיימת את הדיון", ובכך הביע דעתו שאין לנעול דלת בפני טענות נוספות ובירורים נוספים. כאן חשוב להדגיש, כי קביעת שווי המוניטין עומדת במרכזה של הבוררות ויש לאפשר לבעלי הדין למצות ענין זה עד תום. לפיכך, צדק בית המשפט המחוזי כאשר הורה מה שהורה. אשר לענינים הנובעים משותפות השנים יצוין, כי הסכם שותפות השלושה מגדיר את סמכויותיו של הבורר, כך: "כל סכסוך או מחלוקת ביו השותפים, בקשר עם חוזה זה וכל הכרוך בו, לרבות בכל הכרוך עם פירוק השותפות, ידונו בבוררות ...". לדעתי, הוסמך הבורר מכוח סעיף זה לדון גם במחלוקות בין בעלי הדין ש"צמחו" מתוך היחסים ביניהם בתקופת שותפות השניים, שהן חלק בלתי נפרד ממחלוקות שותפות השלושה. אין לשלול את סמכותו של הבורר לדון במחלוקות אלו רק מן הטעם שראשיתן בתקופת שותפות השנים. מאידך גיסא, "תביעות עצמאיות", העומדות בפני עצמן, שאינן חלק ממחלוקות שותפות השלושה, ומקורן רק ביחסים בין בעלי הדין בתקופת שותפות השניים, אינן בסמכותו של הבורר. נראה שבית המשפט המחוזי לא חלק על העיקרון, אולם ראה בתביעות מסוימות "תביעות עצמאיות" ולפיכך ביטל את החלטתו של הבורר לגביהן.

בשולי ההחלטה אעיר, כי הגיעה, דומני, השעה שבאי כוח בעלי הדין יסיימו את פרשת ההתדיינות בהסכם פשרה, כפי שציינתי בהחלטתי מיום 21.12.00. ההישגים הכספיים שלהם מצפה בעל דין פלוני או אלמוני אינם שווים בצער הדיונים.

4.הבקשה להרשות ערעור נדחית. המבקש ישלם למשיבים את שכרם בסך 3,000 ש"ח.