רע"א 700/11 קארין פוגל נ. סהר ציון חב' לביטוח בע"מ

1.

מונחת לפניי בקשה למתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי (ע"א 28103-06-10

כבוד הרשמת אסתר נחליאלי – חיאט) לפיה נתקבלה בקשת המשיבות וערעורם נדחה על הסף מהטעם כי הוגש באיחור.

המבקשת הגישה תביעה נגד המשיבות לפיצויים בגין נזקי גוף בשל תאונת דרכים. בית משפט השלום אשר דן בתובענה פסק לה פיצוי בסך 35 , 000 ₪ בתוספת שכ"ט בשעור 13% (ת.א. 45479-06 , כבוד השופט חאג' יחיא).

המבקשת הגישה ערעור לבית משפט המחוזי. המשיבות הגישו בקשה למחוק את התביעה על הסף בטענה כי פסק הדין ניתן ביום 14.12.09 והערעור הוגש באיחור רב - ביום 15.6.10. מנגד טענה המבקשת כי פסק הדין כלל לא הומצא לה. רשמת בית המשפט המחוזי קבעה כי יש ליתן משקל לכלל הידיעה והואיל והמבקשת ידעה על פסק הדין ולא הגישה את הערעור במועד דינו להדחות על הסף. מכאן הבקשה למתן רשות ערעור שלפניי.

2.

לטענת המבקשת קיימת חובה להמציא את פסק הדין לפי כללי ההמצאה הקבועים בתקנות סדר הדין האזרחי ,

התשמ"ד – 1984. כלל הידיעה הינו בגדר החריג לכלל ההמצאה. לטענתה , על פי הפסיקה גם כאשר ישנה ידיעה בפועל על פסק הדין , נדרש בעל הדין להיות מודע לתוכנו של פסק הדין ולא רק על עצם נתינתו. בעניינו פסק הדין לא הומצא למבקשת באף אחת מהדרכים המנויות בתקנות. לטענתה רק בחודש 6 2010 הובא לידיעת בא כוחה תוכן פסק הדין בשל בדיקה מקרית באינטרנט ובהתאם מיהר להגיש ערעור לבית המשפט המחוזי. לגישתה טעה בית המשפט בקובעו כי חתימת בא כוחה על ההמחאה במסגרתה שולם לה הפיצוי על ידי המשיבות מהווה ידיעה בפועל לקיומו של פסק הדין. המבקשת סבורה שאין בכך כדי לקבוע כי ידעה על תוכנו של פסק הדין. לכן היה מקום למנות את מניין הימים על פי כלל ההמצאה הואיל ופסק הדין לא הומצא כדין לא ניתן לקבוע כי הערעור הוגש באיחור. עוד נטען כי התשלום שבוצע אינו בהכרח מלמד כי מדובר בפיצוי לפי פסק דין. בהליך קמא

הוגשו בקשות זמניים למימון טיפולים פסיכיאטריים ויתכן כי הסכומים התקבלו עקב החלטות ביניים. מכאן סבורה המבקשת כי יש לקבוע כי הערעור הוגש במועד.

3.

בקשת רשות ערעור כשמה כן היא אין ערעור בזכות. על המבקשת להצביע על עילה משפטית למתן רשות ערעור מקום בו המחוקק לא העניק לה זכות ערעור. לא מצאתי בטעוני המבקשת נימוק משפטי המצדיק מתן רשות ערעור. כבוד הרשמת נימקה את החלטתה כנדרש. היא ייחסה למבקשת ידיעה על קיומו של פסק הדין מאחר שבא כוחה קיבל המחאה מהמשיבים בו שילמו את הנפסק למבקשת ואף פרע את ההמחאה.

נפסק כי היה מצופה מבא כוחה של המבקשת בשלב בו קיבל את ההמחאה לפנות לבא כוח המשיבות ולברר על שום מה קיבל את ההמחאה , ממה נובע הסכום ומהו תוכנו של פסק הדין שבגינו קיבל את ההמחאה. הרשמת הביעה תמיהה על טענת בא כוח המבקשת שחתם על ההמחאה מבלי שהבין את משמעות החתימה או מהי מהות ההמחאה שהומצאה לידיו וכי ראוי שטענה זו כלל לא הייתה נטענת. מכאן הגיעה הרשמת למסקנה כי יש לראות בחתימת בא כוח המבקשת אישור לידיעתו בפועל על פסק הדין ומכאן שהערעור הוגש באיחור. מסקנה זו הגיונית. עסקינן בממצאים עובדתיים הרלוונטיים לסכסוך הקונקרטי שבין הצדדים. המבקשת הינה מיוצגת בתיק זה ובית המשפט המחוזי קבע ממצאים על פי התנהגות בא כוחה של המבקשת. עולה כי המבקשת קיבלה את הכסף לזכותה - כך שהקו שבהגיון הדברים פועל גם נגדה. באשר להסברים אחרים שהציע בא כוח המבקשת למקור הכספים, הם לא נתמכו בעובדות או בתיעוד, לא ברור אם נטענו כלל בערכאה קמא ובכל מקרה אינם סבירים על פניהם.

לא מצאתי אפוא בבקשה נימוק משפטי המצדיק מתן רשות ערעור על החלטה האמורה.

4.

הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשובה אין צו להוצאות.