פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
רע"א
7003/97 - א'
בפני:
כבוד השופטת ד' דורנר
המבקשו
ת:
1. ים אילת בע"מ (בכינוס נכסים)
2.
מלון נופית אילת בע"מ (בכינוס נכסים
ובפירוק זמני)
נגד
המשיבים
:
1.
יוסף בורלא ועוד 223 משיבים
2.
נופית ים אילת ניהול (1988) בע"מ
(בפירוק זמני)
3.
נחום פלד ואח'
4.
בנק לאומי לישראל בע"מ
בקשת רשות ערעור על החלטת בית-המשפט המחוזי בירושלים מיום 27.10.97
בהמ' 4518/97 (ה"פ 288/95) שניתנה על-ידי כבוד השופטת ד' וכסלר
החלטה
1.המשיב מס' 1 ושאר המשיבים שעמו (להלן: בורלא) זכו באופן חלקי בעתירתם לסעד הצהרתי בבית-המשפט המחוזי בירושלים. בפסק-הדין, שניתן על-ידי השופטת אילה פרוקצ'יה ביום 30.1.97, נקבע כי המבקשות והמשיבה מס' 2 תישאנה ביחד ולחוד בהוצאות המשפט של בורלא ובשכר טרחתו בשיעור של 20,000 ש"ח בצירוף מע"מ והפרשי הצמדה וריבית כחוק.
2.ביום 24.2.97 פנה בורלא לבית-המשפט המחוזי בבקשה למתן פסיקתא. לנוסח הפסיקתא שהוצע על-ידי בורלא הוסף סעיף בדבר חיוב המבקשות והמשיבה מס' 2 בתשלום הוצאות רואה החשבון והמנהל המיוחד. לאור זאת ניתנה החלטה על-ידי השופטת פרוקצ'יה בה נאמר כי:
הפסיקתא אינה יכולה לסטות מנוסחו של פסק הדין. לפיכך, נושא שיעור ההוצאות של רואה החשבון והמנהל המיוחד אינו ענין לפסיקתא. במקרה של מחלוקת, יש להעביר את העניין להכרעת ראש ההוצאה לפועל.
לאחר מכן ניתנה הפסיקתא על-ידי השופטת פרוקצ'יה בהתאם לאמור בפסק-דינה.
3.ביום 12.6.97 הגיש בורלא לבית-המשפט המחוזי בקשה לקביעת הוצאות לפי תקנה 513 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד1984-, בה ביקש, בין היתר, לצרף את הוצאות רואה החשבון והמנהל המיוחד להוצאות המשפט. הבקשה נדונה בפני השופטת דניאלה וכסלר. המבקשות התנגדו לכך שהוצאות רואה החשבון והמנהל המיוחד ידונו במסגרת הבקשה לקביעת הוצאות. טענתם הייתה כי לאור החלטתה של השופטת פרוקצ'יה, ובהתאם לאמור בסעיף 12 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז1967-, יש לדון בעניין בפני ראש ההוצאה לפועל, והחלטה אחרת של השופטת וכסלר תהווה מעין ערעור בלתי ראוי על החלטת השופטת פרוקצ'יה. עוד טענו הם כי שאלת הוצאות רואה החשבון והמנהל המיוחד אינה נופלת בגדרה של תקנה 513 וכי לגופו של עניין נקבעה דרך חלוקתן של הוצאות אלו עוד במהלך המשפט על-ידי השופטת פרוקצ'יה.
התנגדות המבקשות נדחתה והשופטת וכסלר קבעה כי העניין ידון בפניה במסגרת הבקשה לקביעת הוצאות. לפיכך הוסיפה השופטת וכסלר וקבעה את גובה ההוצאות שיש לשלם.
4.בקשת רשות הערעור שבפניי הוגשה בנוגע להחלטתה הראשונה של השופטת וכסלר בלבד, קרי ביחס להחלטה הדוחה את התנגדות המבקשות לדון בהוצאות רואה החשבון והמנהל המיוחד במסגרת בקשת בורלא לקביעת הוצאות. המבקשות אינן חולקות על סכום ההוצאות שנקבע על-ידי השופטת וכסלר, אלא הן שבות על טענותיהן שלפיהן כלל לא היה מקום לדון בעניין במסגרת שבה נדון.
דין הבקשה להידחות, שכן תנאי בסיסי למתן רשות ערעור הינו, בין השאר, פגיעה בזכות מהותית של המבקש. במקרה שבפניי לא נפגעה כל זכות מהותית של המבקשות, שכן הן אינן חולקות, כאמור, על גובה ההוצאות שנפסקו, אלא כל טענותיהם הן טענות טכניות בנוגע לטיב הערכאה אשר צריכה הייתה לדון בעניין. לאור זאת גם אין לי צורך להידרש לטענותיהם בנוגע להחלטתה הראשונה של השופטת וכסלר.
הבקשה נדחית. אין צו להוצאות.
ניתנה היום, טו בטבת
התשנ"ח (13.1.98).
ש
ו פ ט ת
העתק
מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
COURT