רע"א 7005/11 כהן דיצה צפנת נ. קוגן בוריס

1.

המבקשת 1 (להלן: המבקשת ) נחבלה חבלת ראש קשה בתאונת דרכים. בגין נזקיה הגישה המבקשת תביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים ) כנגד הנהג הפוגע, חברת הביטוח האחראית לפצותה וקופת החולים שבה היא חברה. לפנינו בקשת רשות ערעור על שלוש החלטות ביניים שנתן בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופטת ר' למלשטריך-לטר ) במסגרת התביעה.

2.

ההחלטה הראשונה שעליה מתבקשת הרשות לערער ניתנה בבקשתה של המבקשת לפסיקת תשלום תכוף. עיקר הבקשה נגע לטיפולים שמקבלת המבקשת במסגרת מכון שיקומי פרטי, אשר ביחס לחלקם טענו המשיבים 2-1 (הנהג הפוגע וחברת הביטוח) כי היא זכאית לקבלם במסגרת קופת החולים. קופת החולים (היא המשיבה 3) מצידה טענה כי טיפולים אלה אינם נכללים, למצער לא במלואם, במסגרת סל הבריאות. בית המשפט המחוזי קבע – לפחות לצורך ההחלטה בבקשה לתשלום תכוף – כי מרבית הטיפולים שמקבלת המבקשת כלולים במסגרת סל הבריאות. בית המשפט אף לא קיבל את טענת המבקשת, כי קיימת חשיבות לכך שתקבל את כלל הטיפולים שלהם היא זקוקה במסגרת אחת, וזאת שכן בשלב זה, טרם הוברר אם "מרכז הכובד" הוא בטיפולים שלהם זכאית המבקשת במסגרת קופת החולים או בטיפולים שהיא תמשיך לקבל במכון הפרטי; וכן טרם הוברר אם המבקשת תקבל את הטיפולים שמחוץ לסל הבריאות באותו מכון שבו טופלה עד היום או במכון פרטי אחר. יצוין, כי בית המשפט המחוזי הדגיש כי פסיקת התשלום התכוף, שנעשתה על דרך האומדנה, אינה בהכרח משקפת את היקף הטיפולים שלו נזקקת המבקשת, וזאת שכן בעת מתן ההחלטה עמד לפניו מידע חלקי בלבד. משכך נקבע כי המבקשת תהא רשאית לעתור למינוי מומחה רפואי מתאים לצורך הערכת היקף הטיפול. בית המשפט המחוזי בחן גם צרכים אחרים של הנפגעת, כגון צרכי ליווי, נסיעות ומחיה, אך קבע כי ניתן מענה לאלה במסגרת הגמלאות שלהן זכאית הנפגעת מאת המוסד לביטוח לאומי.

3.

בהחלטה השנייה שכלפיה מופנית בקשת רשות הערעור נקבעו מהם המסמכים המותרים להצגה לפני המומחה שמונה בתחום הנוירולוגיה, בהיותם מסמכים הנוגעים לטיפול הרפואי במבקשת, ומהם המסמכים האסורים להצגה לפניו, בהיותם "חוות דעת רפואית". ההחלטה השלישית שעליה מתבקשת הרשות לערער מתייחסת לתיקונים שביצעו המבקשים בכתב התביעה, אשר חרגו מן ההיתר שנתן להם בית המשפט המחוזי. אותו היתר הוגבל להוספת קופת החולים כנתבעת. בית המשפט המחוזי קבע כי אין בנימוקי המבקשת לעריכת התיקונים הנוספים – נימוקים שעיקרם בחלוף הזמן מאז הוגשה התביעה וההתפתחויות שחלו במצבה של המבקשת – כדי להצדיק את התיקונים שנערכו. בית המשפט המחוזי קבע כי טבעה של תביעה מסוג זה הוא שבמהלך הזמן נערכות בדיקות, ניתנים טיפולים ונגרמות הוצאות מסוימות, ואין בכך כדי להקים טעם לתיקון כתב התביעה. עם זאת, בית המשפט המחוזי הבהיר כי אין בהחלטתו כדי לחסום את המבקשת מלהביא ראיות ביחס להוצאותיה ולמצבה מאז שהוגש כתב התביעה.

4.

המבקשים טוענים כי לנפגעת צורך במסגרת יום-יומית מקיפה וכוללת, וכי אין זה רצוי מבחינתה כי תקבל חלק מן הטיפולים במסגרת קופת החולים וחלק אחר במסגרת פרטית. כן טוענים המבקשים כי בניגוד לקביעת בית המשפט המחוזי, אין קופת החולים מספקת רבים מן הטיפולים שלהם נדרשת הנפגעת, או שהיא מספקת אותם בהיקף נמוך ובלתי מספיק. המבקשים מוסיפים וטוענים כי גם צרכיה האחרים של הנפגעת – ובעיקר צורכי הליווי והנסיעה – הוערכו בחסר.

ביחס להחלטתו השנייה של בית המשפט המחוזי, טוענים המבקשים כי המסמכים שביקשו להגיש למומחה הם בתחום הקוגניטיבי-רגשי ואין מניעה להעבירם אף אם לא נערכו על-ידי רופא. כמו-כן טוענים המבקשים כי המסמכים מכילים תיאור עובדות בלבד ונערכו בזמן אמת ובאופן אובייקטיבי.

ביחס להחלטת בית המשפט המחוזי שלא לאפשר את תיקון כתב התביעה, מעבר להוספת קופת החולים כנתבעת, טוענים המבקשים כי בהתחשב בשלב המקדמי שבו נמצא ההליך, היה מקום לנקוט גישה ליברלית יותר ולאפשר את מלוא התיקונים.

5.

המשיבים 2-1 טוענים כי בהחלטות שעניינן תשלום תכוף יש ליתן משקל רב לשיקול דעתה של הערכאה המבררת, וכי בהתחשב גם בזמניותו של סעד זה, אין מקום להתערבות על דרך של מתן רשות ערעור. גם לגוף העניין סבורים המשיבים 2-1 כי על קופת החולים לשאת בעלות הטיפולים הרפואיים שלהם זקוקה המבקשת, וכי ניתן למצוא מענה לצרכיה של המבקשת בגדר השירותים שמעניקה קופת החולים. בעניין המסמכים שחפצים המבקשים להגיש למומחה ובעניין תיקון כתב התביעה, סומכים המשיבים 2-1 ידיהם על החלטת בית המשפט המחוזי.

המשיבה 3, היא קופת החולים, סבורה כי למעשה לא מעלים המבקשים טענות כלשהן כלפיה; עם זאת, מדגישה קופת החולים כי לא ניתן לחייבה בתשלום תכוף למבקשים, משאין היא חייבת בפיצויים.

6.

דין הבקשה להתקבל ביחס למקצת מן המסמכים שחפצים המבקשים להגיש למומחה; ביתר העניינים – הבקשה נדחית.

יש לציין כי ביחס להחלטת בית המשפט המחוזי בעניין התשלום התכוף, הוגשה בקשת רשות הערעור באיחור ניכר. עם זאת, משלא התייחסו המשיבים לסוגיה זו בתשובותיהם, לא נמנעתי מהתייחסות לבקשה לגופה. בית המשפט המחוזי הדגיש כי החלטתו ביחס לתשלום התכוף התבססה על מידע חלקי ביחס למספר משתנים חשובים. מאז, ננקטו מספר צעדים, ובהם גם מינוי מומחה רפואי מתאים, לשם השלמת המידע החסר. כיום עומדת לפני המבקשים האפשרות לפנות לבית המשפט המחוזי בבקשה חדשה, שתתבסס על מידע מלא יותר. משכך, ובהיעדר בסיס ראייתי מספק, לא מצאתי מקום לשנות מהחלטת בית המשפט המחוזי בעניין זה.

7.

לאחר שבחנתי את המסמכים שחפצים המבקשים להגיש למומחה, הגעתי למסקנה כי ניתן להתיר את הגשתם של שני מסמכים נוספים. מכתביו של פרופ' פוירשטיין מיום 24.2.2011 ומיום 7.8.2011, כוללים בעיקרם תיאור של הטיפולים שקיבלה המבקשת ותיאור הרקע לטיפולים אלה, והמרכיב הדומיננטי בהם אינו של חיווי דעה. לפיכך ניתן יהא להגיש מסמכים אלה למומחה. ביחס למסמכים האחרים שפסל בית המשפט המחוזי מהגשה למומחה, לא מצאתי כי נפלה טעות בהחלטתו. מכתביה של מנהלת המכון שבו מטופלת המבקשת (גב' חריף) כוללים בחלקם פרשנות וחיווי דעה ביחס למצבה, ובחלקם האחר אינם מתייחסים כלל לטיפולים או לבדיקות שעברה המבקשת, ועניינם בתיאור המסגרת הטיפולית שמציע המכון. מכתביו האחרים של יו"ר המכון חוזרים על האמור במכתב מיום 6.6.2011 שהותר להמצאה, ואכן אין בהם ערך מוסף. גם המכתב שנשלח למבקשים ממכון פרטי אחר, שעניינו ההמלצות לטיפול במסגרת אותו מכון, הוא למעשה בגדר חוות דעת ואין מקום להתיר את המצאתו.

לבסוף, לא מצאתי מקום לשנות מהחלטתו של בית המשפט המחוזי ביחס לתיקון כתב התביעה. המבקשים ביצעו תיקונים מעבר להיקף שהותר להם, מבלי להגיש בקשה מתאימה, ואת נימוקיהם לתיקונים אלה הגישו רק בדיעבד, לאחר שבית המשפט המחוזי עמד על הפסול שבהתנהלות זו. יתרה מכך, ככל שמדובר בתיקונים שעניינם בהתפתחויות שחלו מאז שהוגשה התביעה – וכך כאמור טוענים המבקשים – הרי שבית המשפט המחוזי ממילא קבע כי אין בדחיית הבקשה לתיקון כתב התביעה כדי לחסום את המבקשת מהבאת ראיות באשר להוצאותיה ולמצבה מאז הגשת כתב התביעה.

אשר-על-כן, הבקשה מתקבלת באופן חלקי, כמפורט לעיל. עם זאת, בנסיבות העניין לא ייעשה צו להוצאות.