רע"א 7005-22 רע"א 7005-22

1.לפניי בקשה לסילוק הערעור על הסף בטענה שהמערער רשאי היה להגיש בקשת רשות ערעור ולא ערעור בזכות. ההחלטה נושא ההליך הנוכחי הכריעה בין שש בקשות מתחרות לגילוי מסמכים מכוח סעיף 198א לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: חוק החברות). בהחלטה נקבע כי בהיעדר פערים משמעותיים בין הבקשות שהוגשו, הבקשה הראשונה בזמן (היא בקשתה של המשיבה 2) תהיה הבקשה היחידה לגילוי מסמכים, ויתר הבקשות שהוגשו יימחקו.

2.המשיבה 2 טוענת כי בפסיקה נקבע שאין זכות ערעור על החלטה לפי סעיף זה, אלא רשות ערעור בלבד. בנוסף, המשיבה 2 טוענת שיש לסלק את הערעור על הסף גם מן הטעם שבקשת רשות ערעור על אותה החלטה, אשר הוגשה על ידי צד אחר, נדחתה (רע"א 6072/22 דה לנגה נ' אוליר מסחר ותעשיות בע"מ (3.11.2022); להלן: עניין דה לנגה). כפי שהובהר בהחלטה מיום 2.1.2023, טענה זו תתברר בהליך לגופו, וכל טענות הצדדים שמורות להם.

3.לטענת המערער, ההליך הנוכחי נבדל מן הפסיקה שאליה הפנתה המשיבה 2. לפי הטענה, אין לבחון את ההחלטה נושא הליך זה כהחלטה בבקשה לגילוי מסמכים, אלא כהחלטה בבקשה למחיקה על הסף. המערער טוען כי בנסיבות של הכרעה בין בקשות מתחרות וסילוק על הסף של הבקשה שהוא הגיש, לא מתקיים הרציונל שעמד ביסוד הפסיקה שאליה הפנתה המשיבה 2, קרי, היכולת להמשיך את ההליך העיקרי. זאת, הואיל ומגיש הבקשה הזוכה (בענייננו, המשיבה 2) קיבל את הבכורה לניהול התביעה הנגזרת. במצב דברים זה, נטען כי בפועל המערער אינו יכול להמשיך את ההליך הנגזר ולהגיש בקשת גילוי או בקשה לאישור תביעה נגזרת. עוד נטען כי ההחלטה ניתנה מכוח סעיף 7 לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006, ועל החלטות כאלה יש זכות ערעור.

4.המשיבה 1 הותירה את ההכרעה בעניין לשיקול דעתו של בית המשפט.

5.המשיבה 2 הגיבה לטענות המערער. לטענתה, בעניין דה לנגה, שהתייחס כאמור לאותה החלטה נושא ההליך הנוכחי, נקבע במפורש כי שאלת הסיווג הנכון של ההליך תוכרע בער"א 5891/22 גנוסר נ' חברת החשמל לישראל בע"מ (18.12.2022) (להלן: עניין גנוסר). עניין גנוסר אכן הכריע בשאלת הסיווג, וקבע כי מדובר בבקשת רשות ערעור. לפי הטענה, הכרעה זו תקפה גם ביחס להליך הנוכחי. המשיבה 2 הוסיפה כי אין הצדקה להבחנה שיצר המערער בין החלטה שדוחה בקשה לגילוי מסמכים לבין החלטה שמוחקת בקשה לגילוי מסמכים בשל קיומה של בקשה אחרת. לטענת המשיבה 2, גם במקרה המאוחר, של בחירה בבקשה אחרת, ההליך העיקרי של התביעה הנגזרת עדיין יימשך בשם החברה נגד הצדדים השלישיים, גם אם לא על ידי המערער. המשיבה 2 המשיכה וטענה כי עמדת המערער תוביל לכך שבכל מקרה של ערעור על החלטה לגילוי מסמכים מכוח סעיף 198א לחוק החברות יהיה על בית המשפט לבחון אם ישנה אפשרית מעשית ליוזם ההליך להגיש בקשה נוספת באותו עניין. מסקנה כזו, לפי הטענה, תוביל לסרבול משמעותי של ההליך הערעורי.

דיון והכרעה

6.עיינתי בטענות הצדדים ומצאתי כי דין הבקשה להתקבל, במובן זה שיש לקבוע כי למערער לא הייתה זכות ערעור על ההחלטה. עם זאת, בנסיבות העניין לא מצאתי למחוק את הערעור על הסף, אלא לשנות את סיווג ההליך לבקשת רשות ערעור. הטעמים להחלטה יפורטו להלן.

7.שאלת הסיווג של הליך ערעורי על החלטה בבקשה לגילוי מסמכים לפי סעיף 198א לחוק החברות נדונה בהרחבה בעניין גנוסר. בפסק הדין קבע בית המשפט (כב' השופט ד' מינץ) כי החלטה בבקשה לגילוי מסמכים לפי סעיף 198א היא בגדר "החלטה אחרת", שהערעור עליה ברשות. טענת המערערת באותו עניין הייתה כי לצורך שאלת סיווג הערעור יש הצדקה להבחין בין החלטה המקבלת בקשה לגילוי מסמכים לבין החלטה הדוחה בקשה לגילוי מסמכים. לפי הטענה, בעוד שהחלטה המקבלת בקשה לגילוי מסמכים מאפשרת למבקש לשקול אם להגיש בקשה לאישור תביעה נגזרת אם לאו, החלטה הדוחה בקשה לגילוי מסמכים מסיימת את ההליך, הואיל והיא חוסמת את האפשרות של המבקש להגיש בקשה לאישור. בית המשפט דחה את ההבחנה האמורה. בית המשפט קבע כי מבחן סופיות הדיון מטה את הכף לטובת סיווג ההחלטה כ"החלטה אחרת". זאת, הואיל וההחלטה בגילוי מסמכים אינה ניתנת בגדרי הליך העומד בפני עצמו, אלא "מדובר בהליך בעל קשר בל ינותק להליך העיקרי הנלווה לו, שהלכה למעשה כל כולו נועד לבסס את התשתית העובדתית שביסוד התביעה הנגזרת והבקשה לאישורה" (שם, בפסקה 12). על כן, נקבע שהחלטה כאמור אינה מסיימת את בירור המחלוקת העיקרית והאמיתית בין הצדדים, אלא "במובנים רבים היא מהווה נקודת הפתיחה שלה" (שם, בפסקה 13). עוד נקבע כי מבחן הסעד תומך במסקנה זו, הואיל וגם אם הסעד המבוקש בגדרי הבקשה הוא גילוי מסמכים, הסעד ה"אמיתי" שבו חפץ המבקש הוא הסעד המבוקש בגדרי התביעה הנגזרת לגופה (שם, שם).

בית המשפט בעניין גנוסר היה ער להבדלים המתעוררים בין קבלת בקשה לגילוי מסמכים לבין דחייתה. בית המשפט ציין כי: "אין לכחד, דחיית בקשה לגילוי מסמכים עשויה להביא למצב שבו יתעוררו קשיים בהגשת התביעה הנגזרת" (שם, בפסקה 14). חרף האמור, בית המשפט מצא כי אין בכך כדי לשנות את מהות ההליך לגילוי מסמכים מכוח סעיף 198א כהליך שאינו עומד בפני עצמו, אלא ככזה הנלווה לתביעה הנגזרת. זאת, בין היתר, כיוון שגם החלטה המאשרת את גילוי המסמכים עשויה להביא למצב שבו המסמכים שגולו יובילו למסקנה כי אין בידי המבקש עילת תביעה. על כן, לצורך סיווג ההליך הערעורי, בית המשפט לא ראה להבחין בין החלטה המאפשרת גילוי מסמכים לבין החלטה הדוחה את הבקשה.

8.המערער לא חלק על הקביעות בעניין גנוסר, אלא שלטענתו המסקנה שנקבעה שם אינה חלה בעניינו. זאת, כיוון שבמקרה הנוכחי אין לראות את החלטת בית המשפט קמא כהחלטה בבקשה לגילוי מסמכים לגופה, אלא כהחלטה בתחרות בין בקשות. לפי הטענה, בחירה בבקשה אחת מבין הבקשות שהוגשו משמעה סיום ההליך מבחינת יתר מגישי הבקשות. על כן, נטען כי מבחן סופיות הדיון מוביל למסקנה לפיה למגיש הבקשה יש זכות ערעור על ההחלטה.

9.לגישתי, גם אם מדובר בטענה בעלת משקל, היא אינה מצדיקה סטייה מהקביעה בעניין גנוסר. זאת, בשל הטעמים המצטברים שלהלן. ראשית, ההנמקה המרכזית ביסוד החלטת בית המשפט בעניין גנוסר היא היותו של הליך גילוי המסמכים הליך שאינו עצמאי אלא חלק מההליך העיקרי של התביעה הנגזרת. במובן הזה אין הבדל ממשי בין החלטה הדוחה בקשה לגילוי מסמכים לבין החלטה המוחקת בקשה לגילוי מסמכים (בשל קיומה של בקשה אחרת), הואיל ובשני המקרים עשוי להתעורר קושי להגיש בקשה לאישור תביעה נגזרת. גם אם אניח, כפי שטען המערער, כי למבקש הגילוי שבקשתו נבחרה ניתנה עדיפות בהגשת הבקשה לאישור התביעה הנגזרת, הרי שמצב זה אינו שונה במהות הדברים ממצבו של מבקש שבקשת הגילוי שהגיש נדחתה לגופה. גם לאחרון יש קושי ממשי להמשיך את ההליך המשפטי (אם בכלל), וחרף האמור, אין לו זכות ערעור על ההחלטה. ואם על החלטה הדוחה בקשה כאמור לגופה אין זכות ערעור, דומה כי מקל וחומר לא אמורה להיות זכות ערעור על החלטה המוחקת בקשה כזו בשל קיומה של בקשה מוקדמת בזמן. אמנם, ייתכן שמי שבקשתו נמחקה ייסוג (ולוּ באופן זמני) מפני מי שבקשתו אושרה, אולם היה והאחרון לא יגיש לבסוף בקשה לאישור התביעה הנגזרת, אין מניעה שהמבקש שבקשתו לגילוי מסמכים נמחקה יעשה כן. בנוסף, אין מניעה עקרונית כי מי שבקשתו לגילוי מסמכים נמחקה יגיש בקשה לאישור תביעה נגזרת בעלת נדבך המוסיף לה איכות במשקל העולה על משקלו של מבחן הקדימות בזמן (ראו, למשל, ע"א 3293/17 רבקה טכנולוגיות בע"מ נ' טלמור (12.9.2018) (להלן: עניין רבקה טכנולוגיות)).

10.שנית, כפי שציינה המשיבה 2, ההחלטה נושא הליך הנוכחי עמדה לביקורת ערכאת הערעור במסגרת בקשת רשות ערעור שהוגשה על ידי מגיש בקשה אחרת שבקשתו נמחקה אף היא (עניין דה לנגה). בהחלטה זו נקבע כי שאלת סיווג ההליך תוכרע במסגרת עניין גנוסר, שהיה באותה עת תלוי ועומד. הכרעה זו, גם אם נאמר כי אינה מחייבת באופן ישיר בהליך הנוכחי, ודאי מקרינה גם על השאלה שהועלתה כעת.

11.שלישית, המערער התייחס בטיעוניו לתחרות שבין בקשה לגילוי מסמכים מכוח סעיף 198א לחוק החברות לבין בקשה לאישור תביעה נגזרת. ישנם מצבים שבהן שתי הבקשות יתחרו זו בזו (ראו, עניין רבקה טכנולוגיות, בפסקה 7). טענת המערער במהותה היא כי מאחר שבתחרות כזו מעמדן של הבקשות זהה, על אף שהן מסוגים שונים, הרי שגם ההשגה על החלטה הבוחרת ביניהן ודוחה את היתר אמורה להיות זהה.

לטעמי, אין הקבלה ישירה בין החלטה המכריעה בין בקשות לאישור תביעה נגזרת לבין החלטה המכריעה בין בקשות לגילוי מסמכים. זאת, בראש ובראשונה משום שהרף הראייתי הנדרש בכל אחת מן הבקשות הוא שונה (ראו, למשל, בעניין גנוסר, בפסקה 11; עניין רבקה טכנולוגיות, בפסקה 7). גם העובדה שבקשה מכוח סעיף 198א לחוק החברות עשויה לקבל עדיפות על פני בקשה לאישור תביעה נגזרת אינה משנה ממסקנה זו. כאמור, השלב של גילוי המסמכים הוא שלב מקדים הקודם להליך העיקרי של התביעה הנגזרת, ומחיקה של בקשה כזו אין משמעה בהכרח סיום ההליך כולו. זאת, בעוד שדחייה של בקשה לאישור תביעה כתביעה נגזרת כוללת מימד סופי. על כן, יש הצדקה להבחין ביניהן גם במישור הסיווג של ההליך הערעורי.

12.רביעית, בפסיקת בתי המשפט נקבע לא אחת כי "...על הכללים העוסקים בסדרי דין להיות פשוטים ובהירים ככל האפשר. יש לחתור לכך שהפרוצדורה של ההליך המשפטי תהיה 'ידידותית למשתמש'. מצב בו הכללים האמורים להדריך את הציבור, ובכלל זה ציבור עורכי הדין, כיצד להתנהל מול המערכת המשפטית הינם נפתלים ומרובי הבחנות אינו רצוי" (רע"א 4990/05 ממן נ' עיריית הרצליה, פסקה 29 לפסק הדין (7.10.2009)). על רקע עיקרון זה, יש היגיון בהחלת ודאות דיונית באמצעות קביעה כי אפשרות ההשגה על החלטות המתקבלות בבקשות לגילוי מסמכים לפי סעיף 198א היא על דרך הגשת בקשת רשות ערעור. המבחן אותו הציע המערער, שלפיו יש לבחון האם יש אפשרות מעשית להגיש בקשה לאישור תביעה נגזרת, עשוי לחייב בדיקה מקדמית בכל הליך ערעורי על מנת לקבוע את טיבו של הערעור שיוגש. ברי כי בדיקה כזו תסרבל את ראשיתו של ההליך ותקשה עליו, במקום לקבוע כללים ברורים, ודאיים וברורים.

13.על כן, במכלול השיקולים שלעיל, מצאתי לקבל את עמדת המשיבה 2 כי אין למבקש זכות ערעור על ההחלטה.

14.המערער העלה בתגובה טענות נוספות שלא מצאתי לקבלן. כך, יש לדחות את טענת המערער כי ההחלטה נסמכה על סעיף 7 לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006, ועל כן יש לקבוע כי הערעור הוא בזכות. זאת, בין היתר, משום שבית המשפט קמא לא השתית את ההחלטה על סעיף זה, אלא רק נעזר במנגנון הקבוע בו (ראו, בסעיף 13 להחלטה). בנוסף, לא ראיתי לקבל את הטענות הפרוצדורליות שהעלה המערער. הואיל ובקשת המשיבה 2 התבססה בעיקרה על טענות משפטיות, היא לא נדרשה להגשת תצהיר. לבסוף, לא ראיתי הקבלה ישירה בין ההלכות עליהן התבסס המערער ביחס לזכות ערעור על מחיקה או דחייה על הסף של תביעה לבין ההליך המקדמי של גילוי מסמכים לפי סעיף 198א לחוק החברות.

15.כאמור, חרף קבלת עמדתה העקרונית של המשיבה, לא מצאתי למחוק את ההליך על הסף. המזכירות מתבקשת לשנות את סוג ההליך לבקשת רשות ערעור ולהמשיך טיפול כמקובל, לרבות בהיבט של האגרה והערובה. המערער יכונה מעתה המבקש. עד ליום 4.6.2023 המבקש יגיש "דף פתיחה" מעודכן בהתאם.

16.במכלול נסיבות העניין, לרבות העובדה שטענות המערער הצדיקו תגובה של המשיבה 2, לא מצאתי ליתן צו להוצאות.