רע"א 7022/18 אריה גרוס נ. ישראל קליין

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופט רפאל יעקובי ) לעכב את הדיון בתביעה שהגיש המבקש, מר אריה גרוס (להלן: " מר

גרוס ") נגד המשיבים, ת"א 26869-03-18 (להלן: " תביעת גרוס "), וזאת עד שתתקבל הכרעה בתביעה שהגיש המשיב 4, עו"ד דן בן-נר (להלן: " עו"ד בן-נר ") נגד שאר המשיבים, ת"א 18641-09-16 (להלן: " תביעת עו"ד בן-נר ").

1.

העניין המשותף לשתי התביעות הוא סכום בסך 600 אלף ש"ח שהשקיע מר גרוס באמצעות המשיב 3, מר שלמה פרלשטיין (להלן: " מר פרלשטיין "), במשיבה 2, חברת K. Global Holdings Ltd. (להלן: " החברה "), המצויה בשליטתו של המשיב 1, מר ישראל קליין (להלן: " מר קליין "). לצורך הדיון בבקשה שלפניי אין צורך שנעמיק בפרטי הסכסוך, ודי אם אציין כי מר קליין והחברה הגיעו להסכם עם מר פרלשטיין ביחס להחזר כלל ההשקעות שבוצעו באמצעותו בחברה, ובכללן השקעתו של מר גרוס (להלן: " הסכם החזרת ההשקעה "), ואולם מר גרוס טוען כי לא קיבל ממר פרלשטיין את החזר השקעתו, ועומד על דרישתו לקבל את התמורה שהובטחה לו כנגד השקעתו (זכויות במניות החברה ובנכס מקרקעין).

2.

עו"ד בן-נר הוא בא כוחם של החברה ומר קליין, והוא מחזיק מכוח ההסכמים שנעשו עם מר פרלשטיין בשעתו במניות החברה בנאמנות. לאור טענותיו של מר גרוס הגיש עו"ד בן-נר ביום 8.9.2016 את תביעתו לאכיפת הסכם החזרת ההשקעה, בה דרש כי מר פרלשטיין יחויב להמציא כתבי ויתור של כל המשקיעים באמצעותו, ובכללם מר גרוס. מר גרוס היה בתחילה נתבע בתביעת עו"ד בן-נר, ואולם ביום 7.2.2018 נמחק מר גרוס מתביעה זו בהסכמה, לבקשת עו"ד בן-נר. בעקבות מחיקתו מתביעת עו"ד בן-נר הגיש מר גרוס את התביעה נושא הערעור דנן.

3.

ויובהר, למרות שתכליתן של שתי התביעות היא לכאורה אחת - לפעול למען מימוש השקעתו של מר גרוס - הרי שקיים שוני משמעותי בין הסעד המבוקש בכל אחת מהן: בעוד שתביעת עו"ד בן-נר מבקשת לוודא כי מר גרוס יקבל ממר פרלשטיין החזר כספי בגין השקעתו (הקרן בתוספת ריבית), הרי שתביעת גרוס היא לביצוע ההשקעה בעין, דהיינו לכך שמר גרוס יזכה לנתח שהובטח לו בחברה ובנכס מקרקעין שרכש מר קליין.

4.

עניינה של בקשת רשות הערעור שלפניי בהחלטת בית המשפט קמא לעכב את הדיון בתביעת גרוס עד להכרעה בתביעת עו"ד בן-נר. לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות המשיבות, הגעתי למסקנה כי יש לדון בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. דין הבקשה להתקבל, וזאת מהנימוקים המפורטים להלן.

5.

אכן, כפי שקבע בית המשפט קמא, שתי התביעות עוסקות באותה מערכת עובדות, ולפיכך ניהולן במקביל יוצר כפל הליכים, ועלול אף להביא להכרעות סותרות. זאת ועוד, כפי שטענו המשיבים 1, 2 ו- 4, קיימת אפשרות שההכרעה בתביעת עו"ד בן-נר תייתר את הדיון בתביעת גרוס. שיקולים אלו מצדיקים, לרוב, את עיכוב הדיון באחת התובענות.

6.

לא כן במקרה שלפנינו. הטעם לכך הוא זה – מר גרוס עומד בשלב הנוכחי על זכותו לקבל כנגד השקעתו זכויות במניות החברה ובנכס המקרקעין, ואינו מוכן להסתפק בסעד אותו דורש עו"ד בן-נר בעבורו, דהיינו השבת השקעתו בצירוף ריבית. אם הדין עם מר גרוס, ובעניין זה אינני נוטע כמובן מסמרות, הרי שתביעת עו"ד בן-נר היא חסרת תוחלת מבחינתו, שכן הסעד המבוקש בה (השבת ההשקעה בתוספת ריבית) אינו הסעד בו מעוניין מר גרוס (זכויות במניות החברה ובנכס מקרקעין). בנסיבות אלה, אין מקום לעכב את הדיון בתביעתו של מר גרוס לסעד המגיע לו לשיטתו, בשל קיומה של תביעה בה מבוקש בעבורו על ידי אחר סעד בו אינו מעוניין.

7.

ודוק, מאחר שמר גרוס אינו צד לתביעת עו"ד בן-נר (כזכור הוא נמחק ממנה בהסכמה לבקשת עו"ד בן-נר) לא ניתן כלל במסגרת תביעה זו לבחון את שאלת זכאותו של מר גרוס לסעד עליו הוא עומד בשלב הנוכחי, וממילא לא ניתן לקבל במסגרתה הכרעה מחייבת כלפיו.

8.

במצב דברים זה, אין מקום לנהל את התביעות בזו אחר זו, ועל כן, למרות אי הנוחות שבדבר, אין מנוס מניהולן במקביל.

9.

בשולי הדברים אבקש להעיר כי בית המשפט קמא סבר שאין הצדקה לאיחוד הדיון בשתי התביעות, שכן הדבר " עלול להביא להיגררות בעלי הדין לדיונים רחבים מן הנדרש לגביהם ". סוגיית איחוד הדיון איננה לפניי, ואולם אינני משוכנע שבנסיבות שנוצרו אין זהו פתרון עדיף על ניהול התביעות במקביל. מכל מקום, סבורני כי ראוי להורות כי שתי התביעות יתנהלו לפניי אותו מותב, וכי מותב זה יבחן לאור היכרותו עם התיקים, האם כדאי לאחד את הדיון בהם או לנהלם בנפרד.