רע"א 7030/00 מוריס מקביאן נ. הילנגר שרה

לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, שדחה את ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום. בית משפט השלום קבע כעובדה שהמבקש ערך שינויים ב5- דירות בנות 3 חדרים שרכש והפכן ל15- יחידות דיור נפרדות ועצמאיות. בית המשפט הוסיף וקבע כי במשפט שהיה תלוי נגד המבקש בבית המשפט לעניינים מקומיים התחייב המבקש להחזיר את המצב לקדמותו והוא "התחכם" ולא עשה כן. אלה הן קביעות עובדתיות. על סמך אלה קבע בית משפט השלום כי למשיבים קמו מספר עילות תביעה נגד המבקש שהפר את התב"ע, הפך דירת מגורים למעין אכסניה ובכך שינה את היעוד מדירות מגורים לעסק, גרם למטרד לשכנים ולפגיעה באורח חייהם, בנוחותם, ברווחתם ובערך דירותיהם. לפיכך, ניתן על ידי בית המשפט צו הריסה נגד המבקש. בית משפט השלום אף הרשה פיצול סעדים לעניין פיצויים. בית המשפט המחוזי אישר את פסק דינו של בית משפט השלום. על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוגשה בקשת רשות הערעור שלפנינו. דין הבקשה להידחות מהטעמים הבאים:

ראשית, אין טענותיו של המבקש מגלות שאלות בעלות חשיבות משפטית או ציבורית. שנית, ככל שהטענות מופנות כנגד קביעותיה העובדתיות של הערכאה הראשונה, שאושרו בבית המשפט המחוזי, דינן של הטענות להידחות, הן משום שבית משפט זה אינו נוטה להתערב בקביעותיה העובדתיות של הערכאה הראשונה והן משום שהקביעות מעוגנות היטב בחומר הראיות. לבסוף, הטענות המשפטיות שמעלה המבקש אינן מצדיקות התערבות. שני פסקי הדין מנומקים היטב, כאשר התשתית העובדתית של בית משפט השלום משמשת את בית המשפט המחוזי. גם אם העובדות שנקבעו מקימות רק חלק מן העילות שנמנו על ידי בתי משפט השלום והמחוזי, די בעילת המטרד כדי להעניק למשיבים את הסעד של הריסה. גם טענתו של המבקש באשר לסמכותו העניינית של בית משפט השלום ליתן צו הריסה בגין קיומו של מטרד ליחיד נדחית בזה כטענה שאין בה ממש.

הבקשה נדחית.

המבקש ישלם למשיבים הוצאות בסך 20,000 ש"ח.