פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
7032/21
לפני:
כבוד השופטת י' וילנר
המבקשים:
1. חוסני צאלח משאקי
2. צאלח חוסני משאקי
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על
החלטת בית המשפט המחוזי ירושלים (כב' השופטים: ר' וינוגרד, ש' ליבוביץ', ת'
בר-אשר) מיום 28.06.2021 בתיק עא
053062-12-20
בשם המבקשים:
עו"ד סעיד גאליה
החלטה
1.
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטים ר' וינוגרד , ש' ליבוביץ' ו- ת' בר-אשר ) בע"א 53062-12-20 מיום 28.6.2021, בגדרו נדחה ערעור המבקשים על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת מ' קסלסי ) בת"א 62118-12-19 מיום 10.11.2020. בית משפט השלום דחה את תביעת המבקשים על הסף מחמת התיישנות.
רקע
2.
המבקש 2 (להלן: המבקש ) הגיש ביום 14.11.2017 תביעה לבית משפט השלום בירושלים נגד המשיבה (להלן: המדינה ), בגדרה נטען לאחריות המדינה לנזק שנגרם לבניין השייך בחלקו למבקש, בסך של למעלה ממיליון ש"ח (ת"א (שלום י-ם) 30182-11-17 משאקי נ' מפקד כוחות צה"ל באיו"ש ; להלן: ההליך הראשון ). בכתב התביעה נטען כי הנזק האמור נגרם מהריסת בית מחבל, המצוי בסמוך לביתו של המבקש, ואשר בוצע בלילה שבין ה-13-14.11.2015.
לאור תקופת ההתיישנות בת השנתיים בתובענה כגון דא (ראו: סעיף 5א(3) לחוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה), התשי"ב-1952 (להלן: חוק הנזיקים האזרחיים )), הרי שהתובענה הוגשה ביום האחרון טרם התיישנותה.
3.
ביום 14.8.2019 הורה בית משפט השלום על מחיקת התביעה מחמת חוסר מעש, תוך שהוסיף כי ככל והמבקשים (בשלב זה צורף לתביעה המבקש 1, אביו של המבקש) יגישו תביעה חדשה, זו "תחל במקום שבו הופסקה תביעה זו". בקשה לחידוש ההליך, אשר הוגשה בהסכמת הצדדים שבוע לאחר מכן, נדחתה על-ידי בית משפט השלום, בציינו כי "התובעים [המבקשים, י.ו] יגישו את תביעתם מחדש, האגרה ששולמה תשמש לתיק החדש, אשר ימשיך מהנקודה שבו נעצר ההליך בתביעה הנוכחית".
4.
המבקשים הגישו את תביעתם מחדש רק ביום 25.12.2019, ומנגד המדינה טענה להתיישנות התביעה. בית משפט השלום, בפסק דינו מיום 10.11.2020, קיבל את הטענה והורה על דחיית התובענה על הסף. ערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי נדחה אף הוא בפסק דינו של בית המשפט המחוזי מיום 28.6.2021.
5.
על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוגשה בקשת רשות ערעור, היא הבקשה שלפניי.
בבקשה נטען כי שגו הערכאות הקודמות בקובען כי התובענה התיישנה. כך נטען, בין היתר, כי המבקשים הסתמכו על החלטת בית משפט השלום בהליך הראשון; כי יש לראות בתשלום ששילמה המדינה למבקשים ביום 18.8.2020, על סך כ-40 אלף ש"ח, כהודאה בזכותם של המבקשים, כקבוע בסעיף 9 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958; כי עמדה למבקשים האפשרות להגיש את התובענה מחדש בתוך שנה ממועד מחיקת ההליך, נוכח הוראת סעיף 16 לחוק ההתיישנות; וכי לא ניתנה למבקשים אפשרות סבירה להגיש את התובענה בזמן, ועל כן יש להאריך את תקופת ההתיישנות כקבוע בסעיף 5א(3) לחוק הנזיקים האזרחיים.
6.
לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.
כידוע, רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בשבתו כערכאת ערעור תינתן אך במקרים חריגים בהם מתעוררת שאלה משפטית בעלת השלכות רוחב או כאשר ישנו חשש לעיוות דין (ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור בע"מ , פ''ד לו(3) 123 (1982)). בענייננו, חרף נסיון המבקשים לשוות לטענותיהם נופך עקרוני, המדובר בטענות ערעוריות גרידא, הנטועות בנסיבותיו הקונקרטיות של ההליך דנן. על-כן, לא מצאתי שהבקשה מעוררת שאלה עקרונית החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים, ואשר ראוי לה, לפי טיבה ומהותה, להתברר במסגרת בקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי". כמו כן, מתן רשות ערעור אינו דרוש במקרה זה לשם מניעת עיוות דין.
לפיכך, על הבקשה להידחות בהתאם לסמכותי לפי תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018.
7.
למעלה מן הצורך, אעיר כי בית המשפט המחוזי נתן את דעתו לטענות המבקשים בהליך שלפניי, וקביעותיו המפורטות בנדון מעוגנות בדין ומקובלות אף עלי.
8.
סוף דבר, הבקשה נדחית.
משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.
ניתנה היום, ב' בטבת התשפ"ב (6.12.2021).
ש ו פ ט ת