רע"א 7035/11 בן זקן בנטולילה סימון נ. לוי אביבה

לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטת א' אפעל-גבאי ) ברע"א 38183-05-11 שניתן ביום 4.8.2011 (להלן: פסק הדין ), במסגרתו הושתו על המערער הוצאות משפט על אף שערעורו על החלטת בית הדין לשכירות (השופט הבכיר י' שמעוני ) בש' 141/09 מיום 12.4.2011 (להלן: החלטת בית הדין ), נתקבל באופן חלקי.

1.

המשיבה, דיירת מוגנת המתגוררת בדירה שבבעלות המבקש, הגישה נגד המבקש תביעה לבית הדין לשכירות במסגרתה עתרה לתיקון ליקויים בדירה ולסעד כספי בגין נזקים שנגרמו לה עקב הליקויים שלא טופלו. ביום 9.12.2009 התקיים דיון בתביעה, אליו לא התייצב המבקש, וניתן פסק דין כנגדו, בהיעדרו, לפיו חויב לבצע את התיקונים הנדרשים וכן לשלם למשיבה סך של 50,000 ש"ח. המבקש הגיש בקשה לביטול פסק דינו של בית הדין לשכירות בה טען כי יש לבטל את פסק הדין הואיל והוא לא זומן כדין לדיון. עוד נטען בבקשת הביטול כי לבית הדין לשכירות לא הייתה סמכות לפסוק את הפיצויים שפסק למשיבה. בהחלטת בית הדין מיום 12.4.2011 נדחתה בקשת הביטול. באשר לשאלת הזימון קבע בית הדין לשכירות כי:

"עו"ד אלדר, נציג המבקש, ידע כי הוגש כנגד המבקש כתב תביעה, על אף שזה נמסר לו באותה דרך בה נמסרה ההזמנה לדיון, והוא אף שוחח עם ב"כ המשיבה על התביעה שהוגשה. הסבריו לאי קבלת ההזמנה לדיון, אינם מניחים את הדעת. מעדותו התרשמתי שמדובר בהתחמקות נוספת של המבקש מפניות המשיבה כפי שיפורטו להלן. מכאן שלא מצאתי סיבה המצדיקה אי הגעתו של המבקש לדיון בו ניתן פסק הדין." (עמ' 4-3 להחלטת בית הדין).

כמו-כן דחה בית הדין לשכירות את טענות המבקש לעניין חוסר הסמכות העניינית.

2.

על החלטת בית הדין הגיש המבקש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי, במסגרתה חזר על טענות שהועלו על ידו בבקשת הביטול. בית המשפט המחוזי דחה את טענותיו של המבקש לעניין היעדר המצאה כדין תוך שהוא נסמך על קביעותיו העובדתיות וממצאי המהימנות של בית הדין לשכירות. עוד הוסיף בית המשפט המחוזי כי מעדותו של עו"ד אלדר עולה כי הוא מקבל את הדואר באותו האופן כבר שנים, וקבע כי אם אכן סבר שאופן חלוקת הדואר על ידי הדוור שחילק את דברי הדואר לדיירי בית המשרדים בו שכן משרדו היה בעייתי, היה עליו להקדים תרופה למכה ולא להמתין שדבר מה ישתבש. עם זאת, קבע בית המשפט המחוזי כי יש מקום לבחון האם רשאי היה בית הדין לשכירות לפסוק את הפיצויים שפסק על פי חוק הגנת הדייר, התשל"ב-1972, או שמא מדובר בפיצויים שיש לתבוע בתביעה נזיקית רגילה בבית משפט השלום. לפיכך, ביטל בית המשפט המחוזי את פסק הדין ואת החלטת בית הדין לשכירות, והחזיר את התיק לבית הדין לשם בירור הסוגיה דנן. אף על פי כן חייב בית המשפט המחוזי את המבקש בהוצאות המשיבה בבקשת הביטול ובערעור בסך 10,000 ש"ח, זאת בשל מחדלו להתייצב לדיון בבית הדין לשכירות, שלא ניתן לו הסבר מספק.

3.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפני, במסגרתה חוזר המבקש על טענותיו לעניין העדר המצאה כדין ומשיג על ההוצאות שנפסקו לחובתו בהסתמך על מחדלו להתייצב לדיון בעניינו.

4.

דין הבקשה להידחות. כידוע, כלל הוא שרשות ערעור בגלגול שלישי תינתן במשורה אך באותם מקרים המעוררים שאלה עקרונית או משפטית החורגת מגדר עניינם הפרטי של הצדדים לסכסוך או כאשר נדרשת התערבות מטעמי צדק בשל החשש לגרימת עיוות דין [ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 633-632 (מהדורה עשירית, 2009); משה קשת הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי כרך ב' 1273-1271 (מהדורה חמש עשרה, 2007)]. הבקשה דנן, היא פרטנית ונוגעת לנסיבותיו הספציפיות של המקרה שבנדון ואין היא מעלה כל שאלה עקרונית או ציבורית. יתר על כן, הבקשה מבוססת כל כולה על טענות עובדתיות שנטענו בפני שתי הערכאות הקודמות לעניין העדר המצאה כדין. כמפורט לעיל, טענות אלה נדחו עובדתית על ידי שתי הערכאות כבלתי מהימנות, וכידוע, אין זה מקומה של ערכאת הערעור, ודאי כאשר מדובר בגלגול שלישי, להתערב בממצאי עובדה ומהימנות. כמו-כן, בנסיבות המקרה המתוארות, כאשר שתי ערכאות נדרשו לטענות המבקש לעניין היעדר ההמצאה ומצאו אותן בלתי מהימנות, אף אין לומר כי קיים חשש לעיוות דין. משכך, אין הבקשה מתאימה להתברר בגלגול שלישי.

5.

אשר על כן, הבקשה נדחית. בנסיבות העניין יישא המבקש בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך 3,000 ש"ח.