בבית המשפט העליון
רע"א
704/13
לפני:
כבוד השופט ע' פוגלמן
המבקש:
יעקב לוי
נ
ג
ד
המשיבה:
רחל לוי
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי ירושלים (כב' השופט ד' מינץ) מיום 08.01.2013 בתיק ע"א
14412-12-12; בקשה לעיכוב ביצוע
בשם המבקש:
עו"ד חגי שדה
בשם המשיבה:
עו"ד דן טפרברג
פסק-דין
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים, שלא מצא לשנות מהחלטת בית משפט השלום, וקבע כי עיכוב ביצוע פסק-דינו של בית משפט השלום לפינוי דירת מגורים עד להכרעה בערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי, יותנה בהפקדה של 40,000 ש"ח.
1.
אימו המנוחה של המבקש הייתה דיירת מוגנת בדירה בירושלים (להלן: הדירה ) . המשיבה, בעלת הדירה, הגישה תביעה לפינויו של המבקש מהדירה. בית משפט השלום (כב' השופטת מ' אביב ) קיבל את התביעה, ודחה את טענת המבקש כי גם הוא דייר מוגן בדירה, שכן נקבע כי המבקש לא עמד בתנאים המנויים בחוק : הוא לא התגורר עם אביו, הדייר המוגן המקורי, לפני מותו; הייתה לו דירה אחרת בנתניה בעת פטירת אימו; הוא לא התגורר עם אימו בדירה עובר לפטירתה, ואף אינו מתגורר בה היום. המבקש הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי, ופנה אל הערכאה הדיונית בבקשה לעכב את ביצוע הפינוי עד להכרעה בערעור. בית משפט השלום נעתר לבקשה, בכפוף להפקדת 40,000 ש"ח בקופת בית המשפט לא יאוחר מיום 30.12.2012. המבקש פנה לערכאת הערעור בבקשה לעכב את ביצוע הפינוי, מבלי שיידרש להפקיד את הסכום שנקבע. בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט ד' מינץ ) התרשם כי סיכויי ערעור המבקש אינם גבוהים, שכן מדובר בהשגה על ממצאים עובדתיים. אשר למאזן הנוחות, ציין בית המשפט המחוזי כי קיים ממצא עובדתי שלפיו המבקש אינו מתגורר בדירה, כי אם בדירתו בנתניה, וכי המשיבה הצהירה כי אין בדעתה לבצע בדירה כל עסקה עד שיינתן פסק דין חלוט בערעור. נוכח כל אלה, החליט בית המשפט המחוזי להותיר על כנו את התנאי שנקבע בהחלטת בית משפט השלום לעיכוב ביצוע פסק הדין.
2.
מכאן הבקשה שלפניי. המבקש טוען כי מצבו הבריאותי הוא רעוע ביותר, על רקע מחלה קשה שממנה הוא סובל. מצבו הרפואי הרע גם את מצבו הכלכלי, ולכן אין ביכולתו להפקיד את הסכום שעליו הורה בית משפט השלום כתנאי לעיכוב ביצוע הפינוי. לדבריו, בשל מצבו הרפואי הוא אינו יכול להתגורר ב"דירה" בנתניה, שלגרסתו, אינה אלא "מחסן צר מידות ... קר ושורץ עכברים ותיקנים"; ולכן יש לאפשר לו להמשיך ולהתגורר בדירה בירושלים, שבה הוא מתגורר מזה שנים רבות. המבקש חוזר על נימוקי ערעורו לבית המשפט המחוזי, ומעלה טענות רבות נגד קביעותיו של בית משפט השלום והתנהלותו בתיק. לעניין מאזן הנוחות, מדגיש כאמור המבקש את מצבו הבריאותי הקשה, ומנגד – שלמשיבה לא ייגרם נזק אמיתי אם יעוכב הביצוע ויידחה הערעור בסופו של יום. המבקש מדגיש כי אין בכוונתה של המשיבה להתגורר בדירה, אלא להשכיר אותה לשימוש מסחרי. המבקש מוסיף ומבקש לעכב גם את חיובו בהוצאות משפט בסך 30,000 ש"ח, בטענה כי לא יוכל להיפרע מהמשיבה – שהיא תושבת חוץ – אם יתקבל ערעורו.
3.
המשיבה מתנגדת לבקשה וסומכת את ידיה על החלטות בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי. לדבריה, אין עילה ליתן רשות ערעור בשאלת עיכוב הביצוע שאליה נדרשו כבר שתי ערכאות והגיעו לתוצאה זהה. לגופם של דברים, נטען כי סיכויי הערעור של המבקש הם נמוכים, וכי גם שיקולי מאזן הנוחות אינם נוטים לטובתו. לדבריה, בית משפט השלום קבע כממצא עובדתי כי למבקש דירת מגורים בנתניה שעומדת לרשותו, ולכן הדירה בירושלים איננה דירת מגוריו כנטען בבקשה.
4.
לאחר שבחנתי את הבקשה ואת התשובה לה, החלטתי לדון בבקשה כבערעור, ולקבל את הערעור באופן חלקי כמפורט להלן. שתי ערכאות דנו בבקשתו של המבקש לעכב את ביצוע פסק הדין, תוך בחינת סיכויי הערעור ומאזן הנוחות, והגיעו למסקנה שלפיה יש לעכב בנסיבות העניין את פינוי המבקש מהדירה בכפוף להפקדה כספית, ואין לעכב את חיובו בהוצאות. בקביעה עקרונית זו – לא מצאתי להתערב. עם זאת, נוכח מצבו הרפואי והכלכלי של המבקש, רואה אני להורות כי מתוך הסכום שעליו הורה בית משפט השלום (40,000 ש"ח), 10,000 ש"ח יופקדו במזומן או בערבות בנקאית בקופת בית משפט השלום בירושלים, ובגין יתרת הסכום (30,000 ש"ח) תינתן ערבות צד ג' להנחת דעתו של רשם בית משפט השלום בירושלים. ההפקדה וערבות צד ג' תשמשנה להבטחת נזקיה של המשיבה בתקופת הביניים, ככל שיידחה הערעור בסופו של יום.
ככל שלא תופקדנה הערובות האמורות עד ליום 24.2.2013 בשעה 12:00 – יפקע עיכוב הביצוע מאליו, ועל המבקש יהיה לפנות את הדירה לאלתר.
אין צו להוצאות.
ניתן
היום, ב' באדר התשע"ג (12.2.2013).
ש ו פ ט