רע"א 7056/18שרה צל נ. עו"ד שמואל אהרון

1.

בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת ש' דותן ) מיום 20.8.2018

בע"א 2260-10-17, בו נדחה ערעור המבקשת על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (השופט ע' יריב ) מיום 2.7.2017 בתא"מ 25978-03-16.

2.

המשיב, עורך דין במקצועו, הגיש לבית משפט השלום תביעה נגד המבקשת שעניינה תשלום שכר טרחת עורך דין בגין ייצוג המבקשת בשני הליכים שניהלה נגד המוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל ). בהליך הראשון ייצג המשיב את המבקשת בפנייתה למל"ל שיכיר במותו של בעלה המנוח כתאונת עבודה כך שהיא וילדיה יהיו זכאים לתשלום גמלה לתלויים בנפגע עבודה (להלן: הגמלה ). על פי הסכם שכר טרחה שנחתם בין הצדדים ביום 7.12.2008 (להלן: ההסכם הראשון ) התחייבה המבקשת לשלם למשיב 20% בצירוף מע"מ מסכומי הגמלאות או הקצבאות ברוטו אשר יחושבו וישולמו מכל תגמול שיתקבל מאת המל"ל. לאחר שפניית המבקשת למל"ל נדחתה בקביעה שלא ניתן לראות במות המנוח כתאונת עבודה ועל כן היא אינה זכאית לתשלום הגמלה, ייצג אותה המשיב בתביעה שהגיש נגד המל"ל לבית הדין לעבודה. בקשר לתביעה זו חתמה המבקשת ביום 8.3.2010 על הסכם שכר טרחה נוסף (להלן: ההסכם השני ) שגם בו הוסכם, בדומה להסכם הראשון, על תשלום שכר טרחה בשיעור של 20% מסכומי הגמלאות או הקצבאות שתקבל המבקשת מהמל"ל.

3.

ביום 14.11.2011 התקבלה תביעת המבקשת, המנוח הוכר כנפגע תאונת עבודה ולמבקשת נקבעה גמלה בסכום של כ-13,000 ₪ עד הגיע ילדיה לגיל 21, וכ-11,000 ₪ לאחר הגיע ילדיה לגיל 21. בהתאם להסכם השני, שילמה המבקשת למשיב במהלך שנת 2015 סך של 2,586 ₪ כל חודש. החל מינואר 2016 חדלה המבקשת לשלם למשיב את חלקו. המשיב הגיש תביעה לבית משפט השלום בה תבע אכיפת ההסכם השני בדרך של חיוב המבקשת בשכר טרחה לחודשים ינואר ופברואר 2016 בסך כולל של 5,128 ₪.

4.

בכתב ההגנה טענה המבקשת כי ההסכם מקפח ונוגד את תקנת הציבור ועל כן דינו בטלות.

כן טענה כי המשיב התרשל בכך שלא יידע אותה כי הגשת תביעה נגד המל"ל תגרום לביטול זכאותה לתשלומי פנסיה מקרן הפנסיה קג"מ (להלן: קג"מ ). לטענתה עקב קבלת הגמלה ביקשה קג"מ השבת התשלומים ששולמו למבקשת במשך השנים בסך כולל של 660,000 ₪. כן הגישה המבקשת תביעה שכנגד בה תבעה השבת סך 54,971 ₪ אותם שילמה למשיב ביתר בטענה כי מסכומי הגמלה יש לנכות את הפסדי התשלומים מקג"מ.

5.

בפסק דינו קיבל בית משפט השלום את תביעת המשיב ודחה את התביעה שכנגד שהגישה המבקשת. נקבע כי ההסכם השני נחתם בין הצדדים לאחר ניהול משא ומתן מצד המבקשת בסיומו הופחת שכר הטרחה מ-25% ל-20%. מכך עולה כי המבקשת הבינה את משמעויות ההסכם ועל כן היא אינה יכולה להתנער ממנו לאחר הצלחת הטיפול המשפטי בגינו נקבע שכר הטרחה. כמו כן, נדחתה טענת המבקשת כי שכר הטרחה עולה על זה הקבוע בכללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימלי המומלץ), התש"ס-2000 הן מאחר שמדובר בתעריף מומלץ אך לא מחייב והן מאחר שתעריף זה מהווה רף תחתון ולא רף עליון ועל כן אין מניעה לחרוג ממנו כלפי מעלה.

עוד נקבע כי תיקון 161 לחוק הביטוח הלאומי, התשנ"ה-1995 שעניינו הגבלת שכר טרחת עורך דין בטיפול בתביעה לגמלה אינו יכול לסייע למבקשת הן מהסיבה כי התיקון לחוק נכנס לתוקף בשנת 2015 ועל כן אינו חל על ההסכמים שנחתמו בשנים 2008 ו-2010 והן מאחר שהתיקון מחריג במפורש שכר טרחה עבור הגשת תובענה בבית הדין לעבודה. על כן, נקבע כי אין כל הגבלה בדין בנוגע לגובה שכר הטרחה וכי המבקשת לא הוכיחה כי שכר הטרחה שנקבע אינו סביר.

גם טענתה של המבקשת לפיה מאחר שהסכם שכר הטרחה אינו מוגבל בזמן הוא ניתן לביטול בהודעת צד למשנהו זמן סביר מראש נדחתה. נקבע כי מאחר שהתמורה שנקבעה בהסכם נקבעה על בסיס תשלומים חודשיים כנגדם מקבלת המבקשת תגמולים עקב הטיפול המשפטי שקיבלה, היא לא יכולה להתנער מההסכם. אשר לטענת המבקשת אודות רשלנותו של המשיב בנוגע לתשלומים אותם היא מחויבת להשיב לקג"מ נקבע כי לא מתקיים קשר סיבתי בין הגשת התביעה על ידי המשיב לבין הפסקת התשלומים מקג"מ, שכן המבקשת הגישה תביעה נזיקית נגד מעסיקו של בעלה המנוח ועל כן קצבת השארים מקג"מ הייתה נשללת ממנה ממילא.

לנוכח כל האמור נקבע כי הסכם שכר הטרחה תקף וכי על המבקשת לשלם למשיב סך של 5,128 ₪ עבור החודשים ינואר ופברואר 2016. התביעה שכנגד נדחתה בקביעה כי לא נפל פגם בהסכם שכר הטרחה שנחתם בין הצדדים.

6.

על פסק דין זה הגישה המבקשת ערעור לבית המשפט המחוזי ובו טענה נגד קביעותיו של בית משפט השלום לפיהן הטיפול המשפטי שניתן לה לא היה רשלני, הסכם שכר הטרחה אינו חורג מגדר הסביר וכי אין הגבלה בדין על גובה שכר טרחה בתביעות מסוג זה. בית המשפט המחוזי בחן את טענות המבקשת אולם לא מצא כל צידוק להתערבות בקביעותיו של בית משפט השלום. צוין כי המבקשת חתמה על שני הסכמי שכר טרחה זהים בהפרש של שנתיים וכי הבינה את משמעותם של הסכמים אלו. נקבע כי אף אם בדיעבד התחוור למבקשת כי הסכומים במצטבר ששילמה למשיב מגיעים למאות אלפי שקלים מדובר בטעות בכדאיות העסקה ובהעדר הוכחה שהסכומים שנקבעו חורגים מגדר הסביר אין כל עילה המצדיקה הפסקת התשלומים מצד המבקשת.

אשר לטענת המבקשת לפיה קבלת הגמלה תוצר הטיפול המשפטי של המשיב הסבה לה נזק בדמות הפסקת הגמלה מקג"מ, נקבע כי גם לולא הגשת התביעה הייתה קג"מ מפסיקה להעביר את תשלומי הפנסיה למבקשת ועל כן לא ניתן לזקוף עובדה זו לחובתו של המשיב. בהקשר זה צוין כי לא הוצגה כל הוכחה המאשרת את טענתה של המבקשת לפיה קג"מ תובעת ממנה השבה בסכום של 660,000 ₪. כן צוין כי המבקשת לא הפסידה קצבאות אחרות כתוצאה מקבלת הגמלה שכן ממילא היה עליה לבחור בין הקצבאות והיא בחרה בקצבה הגבוהה ביותר כפי שהייתה רשאית לעשות על פי חוק. לנוכח קביעות אלו דחה בית המשפט המחוזי את הערעור שהגישה המבקשת.

7.

על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוגשה הבקשה לרשות ערעור שבפניי בה חוזרת המבקשת על שורה של טענות שנידונו בערכאות קמא. בין היתר, טוענת המבקשת כי שגה בית משפט קמא בקביעתו כי המבקשת הבינה את משמעויותיו של ההסכם שכר הטרחה בעת חתימתה עליו וכן כי שגה בכך שלא קיבל את טענתה שההסכם נוגד את תקנת הציבור. כן טוענת המבקשת כי לא הוזהרה על ידי המשיב שהגשת תביעה נזיקית עלולה לגרום לשלילת קצבאות מצד קג"מ.

8.

דין הבקשה להידחות.

כידוע, רשות ערעור ב" גלגול שלישי " תינתן במשורה ורק כאשר הבקשה מעלה שאלות עקרוניות החורגות מעניינם הפרטני של הצדדים או במקרים בהם נדרשת התערבות בית משפט זה לשם מניעת עיוות דין חמור (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). אין זה המקרה שלפנינו. חרף ניסיון המבקשת לשוות לבקשה נופך עקרוני, הבקשה אינה מעוררת שאלה עקרונית כלשהי אלא נוגעת לעניינה הפרטי בלבד ולנסיבותיה הקונקרטיות. טענות המבקשת, שבחלקן הגדול הן עובדתיות, נדחו על ידי הערכאה הדיונית בפסק דין מנומק, שלא הצדיק את התערבותה של ערכאת הערעור, וודאי שאינו מצדיק את התערבותו של בית משפט זה ב"גלגול שלישי".

9.

נוכח האמור, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית. משלא התבקשה תשובת המשיב לא אעשה צו להוצאות.