רע"א 7065/99 דוידוב בוריס נ. מדינת ישראל

ערר זה סב על שאלת חלופת המעצר עליה מבקש העורר להורות.

העורר נעצר עד תום ההליכים נגדו בגין עבירת תקיפה על רקע אלימות במשפחה כלפי אשתו, בתו התינוקת ואחות אשתו. מכתב האישום עולה, כי גם קודם לאותו אירוע בה הופנתה האלימות כלפי האישה אחותה והתינוקת, נהג העורר להכות את אשתו, אם כי היא לא התלוננה על כך בזמנו.

מאחר והעורר עשה את המעשים המיוחסים לו בהיותו קטין, בא עניינו בפני בית משפט השלום לנוער, שדן פעמיים בעניינו של העורר. בהחלטה ראשונה הורה בית המשפט לעצור את העורר עד תום ההליכים נגדו וכך הורה בית המשפט גם בהחלטה השניה שניתנה בבקשה לעיון חוזר. בשני המקרים בחן בית המשפט אפשרות של חלופת מעצר והגיע למסקנה כי אין להורות על חלופה בגלל הדאגה לשלומן של המתלוננת ובתה הקטינה. ערר שהוגש לבית המשפט המחוזי נדחה על ידו.

בפני בית משפט השלום לנוער הוגשו שני תסקירים מטעם שירות המבחן. בשניהם נמנע שירות המבחן מלהמליץ על חלופת מעצר כזו או אחרת, אם כי בתסקיר המאוחר יותר, צוין כי דודו של העורר מבין את אשר נדרש ממנו כאחראי למעצר בית של העורר, אם יוחלט על כזה.

הסניגור המלומד הדגיש את גילו הצעיר של העורר, את העובדה שמאז המעשה במאי 1999 ועד שהתייצב במשטרה בספטמבר 1999, היה העורר חופשי לנפשו ולא הטריד כלל את אשתו המתלוננת ולא בא עמה במגע כלשהו. מכאן ביקש הוא להסיק את העדר מסוכנותו, שהיתה מלכתחילה מכוונת כלפיה בלבד ולא כלפי אנשים מהציבור. הוא הציע את הדוד כמי שיקבל את העורר בביתו שבקרית מלאכי, בעוד שהמתלוננת מתגוררת בתל-אביב.

אכן, האמור לעיל מצביע על אפשרות לחלופת מעצר אך מנגד עומדים שיקולים כבדי משקל. ראשית, סוג העבירה - אלימות כנגד אישה ואלימות במשפחה, שלצערנו פשתה במקומותינו ומסתיימת לא אחת בתוצאה קטלנית. התנהגות אלימה זו היא בדרך כלל בלתי רציונאלית, אינה ניתנת לשליטה ומסכנת סיכון של ממש את האישה המותקפת. שנית, אישיותו של העורר מצטיירת בתסקירים כאישיות אלימה, של מי שגדל ברקע בו שררה אלימות במשפחה, שהפכה להיות דפוס חיים של העורר וניסיונות טיפוליים לא צלחו. זאת ועוד, על אף גילו הצעיר, הספיק העורר לצבור עבירות כנגד רכוש, עבירות סמים, פריצה, אלימות ואלימות בתנאים מחמירים. תחילה נדון ל12- חודשי פיקוח קצין מבחן ובהמשך נידון גם למאסרים על תנאי. אלה לא הרתיעוהו מלהמשיך לנהוג באלימות.

כל אלה מצביעים על אישיותו של העורר ועל הקושי לסמוך עליו לקיים תנאי שחרור ממעצר.

משפטו של העורר קבוע לחודש דצמבר ויש לקוות כי יסתיים באותו חודש.

במצב דברים זה אינני מוצאת להיעתר לערר והוא נדחה בזאת.