רע"א 7079/99 פלוני נ. פלוני

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (סגן הנשיא ח' פורת) מיום 11.10.99, במסגרתה דחה בקשות רשות ערעור שהגישו המבקשת והמשיב על החלטת בית המשפט לענייני משפחה במחוזות תל-אביב והמרכז (השופטת ח' ריש-רוטשילד) מיום 3.10.99.

1.המבקשת והמשיב היו נשואים זה לזה בעבר. המבקשת מתגוררת עתה בישראל, עם בנה מנישואיה למשיב. המשיב, תושב ארצות הברית, הגיש בקשה להשבת הבן לארצות הברית, בטענה, כי הורחק שלא כדין ממשמורתו. בקשה זו נדונה כעת בבית המשפט לענייני משפחה. במסגרת הליכים אלה טענה המבקשת, כי החזרת הבן לארצות הברית "תחשוף אותו לנזק פיזי או פסיכולוגי

או תעמיד את הילד בדרך אחרת במצב בלתי נסבל . ", כלשון סעיף 13 (ב) לאמנה בדבר ההיבטים האזרחיים של חטיפה בינלאומית של ילדים ("אמנת האג"). המבקשת ביקשה לתמוך את טענתה זו בחוות דעתה של המומחית המטפלת בילד. בית המשפט מצא לנכון למנות מומחית מטעמו לענין זה. זו הגישה את חוות דעתה ונחקרה עליה (ביום 31.8.99). ביום 3.10.99 החליט בית המשפט, כי נוכח שאלות וחסרים שעלו לשיטתו מחקירת המומחית , קיים צורך בקבלת חוות דעת נוספת של מומחה אשר ישלב בבדיקה מבחנים דיאגנוסטים שטרם בוצעו וישיב על ארבע שאלות שהציב בית המשפט.

2.שני הצדדים הגישו בקשת רשות ערעור על החלטה זו. לשיטתם, נוכח אופי ההליך אין מקום להארכתו שלא לצורך, בפרט נוכח העובדה שחוות דעת המומחית והחקירה עליה הציבו בפני בית המשפט תמונה מלאה וברורה (הגם שהצדדים אינם חלוקים ביניהם באשר לאמור לעיל, טוען כל אחד מהם, כי התמונה המצטיירת תומכת בעמדתו). המבקשת הוסיפה וטענה, כי מינוי המומחה הנוסף נעשה בלא שמיעת הצדדים, כנדרש בתקנה 130 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-.

3.בית המשפט המחוזי דחה את שתי בקשות רשות הערעור. בהחלטתו ציין בית המשפט, כי חרף העובדה שהצדדים תמימי דעים באשר לויתור על חוות דעת נוספת וחרף הרצון לקיים הליכים לפי אמנת האג באופן מהיר ויעיל ככל שניתן, אין מקום לפסול על הסף את גישת בית המשפט ודאגתו, נוכח הטענה שהושמעה בפניו, לפיה עלול הילד להתאבד אם יוחזר לארצות הברית. בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע, כי יש לאפשר לבית המשפט לנהל את הדיון בדרך שימצא לנכון, על מנת לקיים את הוראות אמנת האג, על הצד הטוב ביותר, תוך שקילת ההיבטים העקרוניים שבבסיס האמנה, בד בבד עם היבטים הפרטיקולריים הנוגעים לקטין נשוא ההליכים. בהתייחסו לטענותיה הדיוניות של המבקשת, קבע בית המשפט המחוזי, כי בית המשפט מוסמך להחליט על מינוי מומחה, וכי זהותו של המומחה תיקבע לאחר בירור עמדת הצדדים לעניין זה.

4.המבקשת מבקשת לערער על החלטה זו. בבקשתה היא שמה את הדגש על הפגם שנפל, לשיטתה, באי-שמיעתם של הצדדים קודם להחלטה על מינוי מומחה. כמו-כן היא שבה וטוענת, כי חוות דעתה של המומחית הקודמת שמינה בית המשפט יוצרת ביסוס מספיק להכרעה.

5.לאחר שעיינתי במסמכים שבפני, הגעתי לכלל מסקנה שדין הבקשה להידחות. מטבע הדברים, קיים קושי ייחודי בדיון שעניינו ביישום אמנת האג. ודאי שכך הם הדברים,כאשר מול תביעתו של הורה שילדו ניטל ממנו לארץ אחרת עומדת טענה בדבר פגיעה אפשרית קשה בילד - אם יושב לארץ ממנה הובא. בעניין דומה, נאמר:

"כבר אמרתי ש"אילו היה הדבר לאל ידי הייתי

מקים את אשר יעצונו חכמינו שמן הראוי ולעתים 'למד לשונך לומר איני יודע' (ברכות, ד, א); אך כידוע, פריבלגיה זו אינה נתונה בידי השופט, שהרי מלאך הדין עומד על גביו ואומר לו - פסוק" (ע"א 3/77, פד"י לג(1) 645, בעמ' 672). ואם כך הוא לעניין חובת פסיקתו של השופט בדרך כלל, מכל שכן שכך הוא משדן השופט בדיני נפשות רכות, בגורלם של ילדים ובעתידם , " (ע"א 3794/91 פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה , פ"ד מו (4) 276, 288)

אכן, השופט מצווה לפסוק. אין הוא יכול לפטור עצמו מחובה זו. משמגיעה העת למתן פסק דין עליו לפסוק על סמך הראיות והטענות שהועלו בפניו. במלאכה זו "אין לו לשופט אלא נסיונו השיפוטי,תלמודו, חכמת החיים שלו .

" (והשוו: ע"פ 696/81 אורלי אזולאי נ' מדינת ישראל , פ"ד לז (2) 565, 574). אין הוא רשאי לפסוק באופן שרירותי או נטול ביסוס, אל לו להתעלם מקיומם או מהיעדרם של ממצאים עובדתיים הנוגעים למחלוקת שבפניו. החובה לפסוק גוררת עמה גם את הסמכות לניהול ההליך. החלטת בית המשפט לענייני משפחה באה בגדרה של סמכות זו. היא התקבלה תוך מודעות לדחיפות הראויה בהליכים מסוג זה, כמו גם מתוך הכרה בכובד משקלה של ההכרעה המבוקשת ותוך שקילת נסיבותיו הספציפיות של המקרה שבפני בית המשפט. במקרה שבפנינו סבור בית המשפט לענייני משפחה, כי בעדותו של המומחה שמונה בעבר על ידי בית המשפט (ועל עצם מינויו לא חלק מי מן הצדדים) נתגלו חסרים הטעונים השלמה, בטרם יוכרע הדין. בית המשפט המחוזי לא מצא מקום להתערב בהחלטה זו, ואף אני סבור, כי אין מקום לעשות כן. ההכרעה בסוגייה זו מעוגנת בנסיבות המקרה שבפני בית המשפט לענייני משפחה. נסיבות אלו שבו ונבחנו על ידי בית המשפט המחוזי. אין מקום לבחינתן בשלישית, על ידי בית משפט זה. בחינה שלישית מעין זו תתקיים, ככלל, כאשר בקשת רשות ערעור שני מעוררת סוגייה חוקתית, משפטית או ציבורית, שחשיבותה חורגת מן המחלוקת שבין הצדדים (וראו, לעניין זה: ר"ע 103/82 חניון יפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123). איני סבור, כי במקרה שבפני מתעוררת סוגיה מעין זו.

בקשת רשות הערעור נדחית איפוא.