רע"א 708/19 מוחמד אלעוברה נ. כונס הנכסים הרשמי

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז בלוד מיום 28.1.2019 בפש"ר 18406-06-15, אשר דחתה את בקשת המבקש לעיכוב ביצוע מאסר שהושת עליו בעקבות הפרת התחייבויותיו להעברת תשלומים אל קופת פשיטת הרגל.

רקע עובדתי

1.

המבקש הוא עורך דין במקצועו, והליך פשיטת הרגל בעניינו נמשך מזה כשלוש שנים. אביא בקצרה את נקודות הציון העיקריות בהליך בעניינו. ביום 24.1.2016 ניתן נגד המבקש צו כינוס לבקשת בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ, ואושרו תביעות חוב בסך של כ- 2 מיליון ש"ח. צו התשלומים החודשי בעניינו נקבע על סך של 500 ש"ח. מראשית ההליך לא עמד המבקש בהתחייבויותיו, ולכן הוגשו מספר בקשות למתן צו מאסר נגדו. ביום 1.10.2017, לאחר שהמבקש סילק את חוב הפיגורים שנצבר עד לאותו מועד, אושר הסדר נושים לפיו ישלם המבקש 25 תשלומים חודשיים של כ-20,000 ש"ח החל מיום 30.10.2017. המבקש עמד בתשלום הראשון על פי הסדר הנושים, אך ביום 7.2.2018 הגיש בהסכמת המנהל המיוחד בקשה לפיה ישונו תנאי הסדר הנושים, כך שישלם סך של 507,000 ש"ח בתשלומים חודשיים של כ-13,000 ש"ח החל מחודש פברואר 2018. המבקש לא עמד בתנאי ההסדר המתוקן, ולכן הגיש המנהל המיוחד ביום 9.4.2018 בקשה חוזרת למתן צו מאסר נגדו.

2.

ביום 27.6.2018 התקיים דיון בבקשה, במהלכו הגיעו המנהל המיוחד והמבקש להסכמה לפיה יינתן נגד המבקש צו מאסר, שיכנס לתוקפו ביום 11.8.2018, אלא אם יפקיד המבקש סך של 70,000 ש"ח בקופת הפש"ר, והודעה על כך תוגש לבית המשפט. אולם המבקש לא עמד גם בהתחייבות זו, והגיש ביום 12.8.2018 בקשה לעיכוב ביצוע צו המאסר. המבקש טען בבקשתו כי עשה מאמצים לגייס את הסך הנדרש של 70,000 ש"ח, אולם אין ביכולתו לשלמו בתשלום אחד והציע לשלם את הסכום האמור ב-3 המחאות של צד ג'. בית המשפט קמא נעתר לבקשת המבקש, ולהצעת התשלום שהגיש, וקבע כי ככל שלא יעמוד בתשלומים המוצעים על ידו, צו המאסר ייכנס לתוקף, ללא דחיות נוספות. עוד קבע בית המשפט קמא כי המבקש ימסור למנהל המיוחד את ההמחאות תוך 3 ימים.

3.

ביום 20.9.2018 הגיש המנהל המיוחד הודעת עדכון לבית המשפט קמא, לפיה המבקש לא מסר את ההמחאות, וביקש להורות על מאסר המבקש. המבקש טען בתגובה כי על אף רצונו להסיר את המחדל, לא עלה בידו לגייס את הסכומים להם התחייב. ביום 4.11.2018 התקיים דיון נוסף בבקשה למאסר המבקש, וניתנה החלטה המעגנת את הסכמת הצדדים לפיה החייב ישלם את הסך של 70,000 ש"ח ב-4 תשלומים, כאשר את התשלום הראשון על סך 6,000 ש"ח היה על החייב לשלם עד ליום 7.11.2018. עוד הוסכם ונקבע כי ככל שהחייב לא יעמוד בתשלום הראשון, ייכנס צו המאסר לתוקפו. ביום 18.11.2018, הגיש המנהל המיוחד בקשה להורות על יישום צו המאסר מאחר שהחייב לא עמד בהתחייבויותיו, ולא שילם את התשלום הראשון על סך 6,000 ש"ח.

החלטת בית המשפט קמא

4.

ביום 7.1.2019 נתן בית המשפט קמא החלטה המורה על מאסרו של המבקש למשך תקופה של 14 יום, אליו היה אמור להתייצב ביום 28.1.2019. בית המשפט קמא הדגיש כי לא בנקל תינקט סנקציית המאסר נגד חייב בפשיטת רגל, אלא כמוצא אחרון. במקרה דנן, נקבע כי המבקש הפר פעם אחר פעם את התחייבויותיו, התעלם ביודעין מהחלטות בית המשפט ואינו עושה מאומה על מנת להסדיר את מחדליו. עוד ציין בית המשפט קמא כי נראה שכל התחייבויותיו ניתנו מהשפה אל החוץ, מבלי שיוודא קודם לכן כי יש בידו לעמוד בהן, וזאת במטרה לדחות את הקץ ולהרוויח זמן. בית המשפט קמא הוסיף כי הדברים חמורים שבעתיים, שכן המבקש הוא עורך דין במקצועו ומודע היטב לחובות החלים עליו בהליך הפש"ר, ולהשלכות מעשיו ומחדליו. לבסוף קבע בית המשפט קמא כי צו המאסר יבוטל אם המשיב ישלם עד ליום 24.1.2019 סך של 70,000 ש"ח.

5.

ביום 27.1.2019 הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט קמא מיום 7.1.2019, כאשר בבקשתו התבסס על תשלום באמצעות שתי המחאות דחויות; האחת על סך 20,000 ש"ח, שמועד פירעונה יועד ליום 31.1.2019, והשנייה על סך 50,000 ש"ח שמועד פירעונה יועד ליום 20.2.3019. ביום 28.1.2019 דחה בית המשפט המחוזי בקשה זו, תוך שהוא קובע כי אין בשיקים הדחויים שנמסרו כדי לעמוד בתנאי ההחלטה מיום 7.1.2019, ועל המבקש להתייצב לביצוע מאסרו. עוד באותו היום, הגיש המבקש בקשת רשות ערעור על החלטה זו לבית משפט זה, וניתן צו ארעי המעכב את מאסרו של המבקש עד למתן החלטה אחרת.

בקשת רשות הערעור

6.

בהשגותיו על החלטתו של בית המשפט קמא טוען המבקש כי טעה בית המשפט משלא העניק לו הזדמנות אחרונה, עד לפירעון השיקים. עוד טען כי בית המשפט קמא לא התחשב במעמדו של המבקש, היותו עו"ד, נסיבותיו האישיות ובהיעדר עבר פלילי.

7.

ביום 14.2.2019 הגיש המנהל המיוחד את תגובתו לבקשת רשות הערעור, במסגרתה עדכן כי השיק הראשון שהיה אמור להיפרע ביום 31.1.2019 סורב על ידי הבנק הנמשך ולא נפרע. בהמשך שילם המבקש 20,000 ש"ח במזומן, אך המנהל המיוחד טען כי הדבר מלמד שאין כל וודאות כי השיק השני על סך 50,000 ש"ח ייפרע. המנהל המיוחד הלין על התנהלות המבקש, בציינו כי מחד גיסא, נהנה המבקש מהגנתו של בית משפט של פירוק, ההליכים נגדו מעוכבים, אינו מוכרז כפושט רגל וממשיך הוא לעסוק במקצוע עריכת הדין, ומאידך גיסא, צובר הוא חובות חדשים ומזלזל בהליך פשיטת הרגל, בבית המשפט ובמנהל המיוחד. לפיכך, טען כי בשלב זה אין מנוס ממאסר המבקש. ביום 8.3.2019, הגיש המנהל המיוחד הודעת עדכון לבית משפט זה בה ציין כי השיק על סך 50,000 ש"ח סורב אף הוא על ידי הבנק הנמשך בהיעדר כיסוי מספיק.

8.

ביום 7.3.2019 הוגשה גם תגובתו של הכונס הרשמי (להלן: "הכנ"ר" ), במסגרתה הביע את עמדתו כי לא נפלה שגגה בהחלטתו של בית המשפט קמא, והנסיבות בהן עסקינן לא נופלות לאותם מקרים חריגים בהם תתערב ערכאת הערעור. לעמדת הכנ"ר, ניתנה לחייב שהות מספקת להסרת המחדלים, וכי כל כוונתו בהגשת הבקשה היא "לדחות את הקץ". בנוסף, טוען הכנ"ר כי בהתאם לפרשנות המילולית של החלטת בית המשפט קמא מיום 7.1.2019, יש קושי לראות במתן המחאות דחויות עמידה בתנאי שנקבע בהחלטה מיום 6.1.2019. עוד ציין הכנ"ר כי על החלטת בית המשפט קמא מיום 8.1.2019 לא הוגש ערעור, כך שהיא חלוטה.

9.

ביום 28.3.2019 הגיש המבקש את תשובתו לתגובות המשיבים, בה ציין כי הוא מודע לכך שקיבל מספר הזדמנויות מבית המשפט קמא, אך לדבריו יכולתו הכלכלית המוגבלת מנעה ממנו לעמוד בהתחייבויותיו.

עוד ציין כי מבקש הוא יחס הוגן והליך יעיל מצד המנהל המיוחד. לגבי הפקדת השיקים, ציין המבקש כי מיד כשנודע לו כי השיק הראשון לא נפרע, פעל לתשלום הסכום במזומן. לגבי השיק השני, טען המבקש כי קיבל הבטחה מקרוביו כי הסך של 50,000 ש"ח ישולם באופן וודאי עד ליום 15.4.2019. המבקש ביקש כי ייעשה עמו חסד אחרון על מנת למנוע את הגזירה הקשה של מאסר מאחורי סורג ובריח, וטוען כי הוא ובני משפחתו עושים מאמצים אדירים כדי לגייס את הסכומים המדוברים. עוד הוסיף כי מאסרו יזיק לתדמיתו ולתדמית משפחתו, ואף להליך פשיטת הרגל – שהרי מאסר אינו מניב תועלת לנושים ואינו מקדם את ההליך. ביום 16.4.2019 הגיש המנהל המיוחד הודעת עדכון לבית המשפט, בה הודיע כי על אף התחייבויותיו של המבקש, לא שולם עד ליום 15.4.2019 הסך של 50,000 ש"ח לקופת הפש"ר.

דיון והכרעה

10.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות שצורפו לה, וכן בהחלטות הקודמות שניתנו בהליך על ידי בית המשפט קמא, הגעתי למסקנה כי אין מנוס מדחיית בקשת רשות הערעור.

11.

כידוע, לא בנקל ייעשה שימוש בכלי המאסר עת עסקינן בהליך פשיטת רגל. ואולם, במצבים חריגים, בהם החייב איננו משתף פעולה עם ההליך באופן שיטתי ועקבי, ונמנע בצורה גורפת מתיקון מחדליו, עומד עדיין לרשות בית המשפט כלי זה, אשר השימוש בו ייעשה במשורה, בזהירות ובמתינות. לצערי, המקרה שלפנינו נמנה על אותם מקרים חריגים בהם לא נותרה כל ברירה אלא להפעילו. המשיבים, בית המשפט קמא וגם בית משפט זה נהגו במבקש בסבלנות רבה, והעניקו לו הזדמנויות חוזרות ונשנות לתקן את מחדליו. המבקש לא רק שלא השכיל לנצל הזדמנויות אלה, אלא שהרבה במתן הבטחות שהופרו, כך שמתקבל הרושם שהוא מנסה "להרוויח זמן" באמצעות פיזור הבטחות שווא, שאין בכוונתו לקיים. שוב ושוב פונה המבקש אל הערכאות השונות ומבקש "הזדמנות אחרונה", אך משהזדמנויות אלה ניתנות לו ביד רחבה, אין הוא עומד בהתחייבויותיו – וחוזר חלילה. בצדק סבר איפוא בית המשפט קמא כי הגיעה העת לשים קץ להתנהלות פסולה זו, ולהפעיל נגד המבקש צו המאסר.

12.

ודוק, תכלית מאסר החייב בהליך פשיטת הרגל, איננה ענישה, אלא כפייה לביצוע החלטות בית המשפט. כדברי השופט יורם דנציגר , "בנסיבות אלה מצוי המפתח לתא כלאו של החייב בידיו, בדמות תשלום מיידי של חוב הפיגורים שנוצר בהליך פשיטת הרגל" ( ע"א 3477/13 שריה נ' עו"ד דוד גולן , פסקה 7 (23.5.2013)). לא נותר לי אלא להביע תקווה כי המבקש ישכיל הפעם להפנים זאת, יעמוד בחובותיו ובהתחייבויותיו, וימנע את הצורך במאסרו.

סוף דבר

13.

המבקש ייעצר למשך תקופה

של 14 יום, אלא אם ישלם לידי המנהל המיוחד את יתרת החיוב שהטיל עליו בית המשפט קמא, דהיינו 50 אלף ש"ח, עד ליום 19.5.2019. למען הסר ספק יובהר כי התשלום יבוצע במזומן או בשיק שמועד פירעונו לא יאוחר מה-19.5.2019. ככל שלא ישולם הסכום האמור יתייצב החייב ביום 21.5.2019 בשעה 10:00 במזכירות בית המשפט המחוזי מרכז בלוד לצורך ביצוע מעצרו.

צו המאסר יבוטל אם ימציא המבקש אישור המנהל המיוחד על תשלום יתרת החיוב הנ"ל עד ליום 20.5.2019.

המנהל המיוחד ידאג להמציא החלטה זו במסירה אישית לחייב, עד ליום 1.5.2019 בשעה 12:00.