רע"א 7080/21 אייל משה גיצלטר נ. אלונה בר און

פסק הדין מיום 26.12.2021 – מדבר בעד עצמו, והוא אינו זקוק להבהרה. הבקשה למתן הבהרה – טוב לה שלא הוגשה משהוגשה. למען הסר ספק, אבהיר כי בפרשנות המוצעת על-ידי המבקשים, הם קוראים בפסק הדין מה שאין בו.

נוסף על הבקשה לגופה, מצאתי לנכון להתייחס להתנהלותם של המבקשים; לא ניתן לעבור עליה לסדר היום. ביום 4.9.2022, בשעה 15:56, שלחו המבקשים את טיוטת הבקשה להתייחסות הצדדים, תוך שהם מציינים כי ככל שלא תתקבל תשובה עד לסוף אותו יום , תוגש הבקשה ללא התייחסותם. המבקשים לא הבהירו – אם בהודעה ששלחו לצדדים, אם בבקשה שלפנַי – מהי הסיבה לדחיפות היתרה, אשר 'חייבה' את הגשת הבקשה, דווקא באותו יום – למעלה מ-8 חודשים לאחר מתן פסק הדין, ומבלי ליתן למשיבים, ולמעריך השווי, זמן סביר לגבש עמדתם כראוי. אמנם, המבקשים 'הסכימו' להאריך את מועד קבלת ההתייחסויות עד לבוקר שלמחרת, אך אין בכך כדי לרפא את הפגם שבהתנהלותם. התנהלות זו – אינה ראויה, וכאמור, לא ניתן לה הסבר מניח את הדעת.

לא זו אף זו: בבקשה שהגישו המבקשים, צוין כי "נוכח עמדת מעריך השווי נתגלעה מחלוקת פרשנית באשר לאופן שבו יש ליישם את הוראות פסק הדין ומעריך השווי ביקש בעניין זה כי המבקשים יפנו לבית משפט נכבד זה לצורך קבלת הבהרה " (ההדגשה הוּספה – נ' ס'). זאת, חרף תגובתו של מעריך השווי לטיוטה ששלחו המבקשים, שבה הבהיר כי "בניגוד למה שניתן להבין מנוסח טיוטת פנייתכם [...] הרי שכלל אינני מבקש שתפנו לבית המשפט, ואף אינני סבור שאני זקוק לפנייה להבהרות מבית המשפט. הודעתי לכם ולצד השני – אודות עמדתי המקצועית וביארתי בפניכם את הדרך בה בכוונתי ללכת – לאור הנחיות פסק הדין [...]. ציינתי בפניכם –

בבחינת ציון הברור מאליו – כי אם וככל שיורה לי בית המשפט אחרת מהדרך בה ביארתי כי בכוונתי ללכת לשם מילוי הנחיותיו, אכוף ראשי ואמלא אחר הנחיותיו בנפש חפצה" . המבקשים הציגו אפוא לכאורה מצג שווא, שלפיו מעריך השווי, הגורם האמון הלכה למעשה על ישום פסק הדין, נדרש להבהרה בנוגע לאופן מילוי הוראות פסק הדין, ומבקש להסתייע בהם לשם כך – חרף הבהרתו המפורשת של מעריך השווי, המגלה את ההיפך.

בפסק הדין מושא בקשה זו ציינתי, בפסקה 19, כי "אופן הצגת הדברים על-ידי המבקשים, בצורה שאינה מדויקת, בלשון המעטה, אף עולה כדי חוסר תום-לב, אם לא למעלה מכך" . נראה כי המבקשים לא הפנימו את האמור, וממשיכים בדרכם הלא טובה. זאת, הן בהתנהלותם מול המשיבים ומעריך השווי, הן בהתנהלותם מול בית המשפט. אין מנוס אפוא מלהעביר את המסר באמצעות פסיקת הוצאות.

אשר על כן, הבקשה נדחית. המבקשים ישאו בהוצאות המשיבה 4, ובהוצאות מעריך השווי, בסך של 5,000 ₪, לכל אחד. בנוסף, ישאו המבקשים בהוצאות בסך של 3,000 ש"ח לטובת אוצר המדינה.