רע"א 7089/11 שירותי בריאות כללית נ. תמרה קרמינצר

1.

זוהי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כבוד השופטת נ' נצר ) לדחות בקשה לביטול מינוי מומחה רפואי בתחום הנוירוכירורגיה.

2.

המשיבה התלוננה בסוף שנת 2007 על כאבי גב תחתון והופנתה על-ידי שירותי בריאות כללית (להלן: המבקשת ) לטיפולים ברפואה משלימה – כירופרקטיקה ועיסויים. המשיבה טופלה בסדרה של שישה טיפולים כירופרקטיים על-ידי ד"ר יעקב בלינדר, ובנוסף טופלה גם בעיסויים. כחודשיים לאחר הטיפול הכירופרקטי האחרון, החלה המשיבה לסבול מכאבי עורף וצוואר, כאבים ותחושת רדימות בפנים, קושי בבליעת נוזלים ושינוי בקול. המשיבה נבדקה בבית החולים סורוקה ואובחנה כסובלת מדיסקציה בעורק הוורטברלי השמאלי. בשל כך, הגישה המשיבה תביעה לבית המשפט המחוזי בטענה כי הטיפול הכירופרקטי הרשלני גרם לדיסקציה של העורק הוורטברלי וכפועל יוצא לאירוע מוחי ולנזקים שונים. לאחר ששני הצדדים הגישו חוות דעת סותרות של מומחים בתחום הנוירוכירורגיה, העיניים והפסיכיאטריה, מינה בית המשפט המחוזי שלושה מומחים מטעמו בשלושת התחומים הללו. פרופ' פליקס אומנסקי (להלן: המומחה ) מונה על-ידי בית המשפט כמומחה בתחום הנוירוכירורגיה ובחוות דעתו קבע כי נמצא קשר סיבתי ברור בין הטיפול הכירופרקטי לבין הדיסקציה בעורק הוורטברלי. בחקירתו הנגדית בבית המשפט, העיר המומחה בהערת אגב כי באופן אישי, הוא לא ממליץ לחולים לבצע טיפולים כירופרקטיים בצוואר, בשל הנזקים החמורים שעשויים להיגרם מפגיעה בעורקי הצוואר ובחוט השדרה.

3.

לאחר סיום חקירת המומחה, פנתה המבקשת לבית המשפט המחוזי בבקשה לביטול מינויו ולפסילת חוות דעתו. טענתה המרכזית של המבקשת הייתה כי הערת המומחה בעדותו כי הוא אינו ממליץ על טיפולים כירופרקטיים בצוואר וכי הוא סבור שיש סכנות בטיפול זה, היא בגדר דעה קדומה המצדיקה את ביטול מינויו. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה מן הטעם שעיקר המחלוקת בין הצדדים היא בשאלה אם יתכן שדיסקציה בעורק הוורטברלי תתרחש עקב טיפול שבוצע חודשיים קודם לכן. משכך, חוות דעת המומחה כי קשר סיבתי שכזה הוא אפשרי רפואית על אף חלוף הזמן, אינה קשורה לעמדתו בנושא יעילות הטיפולים הכירופרקטיים וסכנותיהם. עוד קבע בית המשפט המחוזי כי חוות דעתו של המומחה הסתמכה על מאמר שנתפרסם בכתב עת רפואי יוקרתי, ולכן קשה לראות את הרלוונטיות של "הדעות הקדומות" הנטענות. לכל היותר, קבע בית המשפט המחוזי, טענות המבקשת רלוונטיות בנוגע למשקל שראוי לייחס לחוות דעת המומחה ולא לקבילותה.

4.

המבקשת שבה וחוזרת על הטענה כי עדות המומחה מורה כי הוא אוחז בדעה קדומה כנגד טיפולים כירופרקטיים עד שקיים חשש למשוא פנים ולחוסר ניטרליות בחוות דעתו, ועל כן יש לפוסלה. כתמיכה בטענה זו, מציגה המבקשת את הסתמכותו של המומחה על מאמר אחד ויחיד, בעוד לטענתה, רוב רובם של המאמרים הרפואיים בנושא מובילים למסקנה שונה. על-פי המבקשת, התעקשות המומחה להסתמך על מאמר יחידי זה, מדגימה את חוסר האובייקטיביות שלו הנובע לטענתה מדעותיו הקדומות.

המשיבה מצידה תומכת יתדותיה בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. לטענתה, המומחה לא הביע דעה השוללת טיפולים כירופרקטיים לחלוטין, אלא הכיר בכך שכאשר הם מתבצעים באזור הצוואר, הם עשויים לגרום לנזק. לטענת המשיבה, זוהי מסקנה המבוססת על ניסיונו ומומחיותו של המומחה ואין זה סביר כי רק אדם שלא אוחז בדעה על נזקים רפואיים שעשויים להיגרם מפרקטיקה כזו או אחרת יוכל לשמש כמומחה רפואי מטעם בית המשפט. באשר למאמר עליו הסתמך המומחה, מדגישה המשיבה כי מדובר במאמר שהתפרסם בכתב העת היוקרתי ביותר בתחום הרפואה ועל כן יש לתמוה על הפגם שמוצאת המבקשת בהסתמכות עליו.

5.

דין בקשת רשות הערעור להידחות. אכן, נפסק פעמים רבות בעבר כי יש הצדקה בביטול מינוי של מומחה רפואי מטעם בית המשפט אשר נמצא נגוע בניגוד עניינים או במשוא פנים (ראו למשל: רע"א 1798/10 יקירביץ נ' תרימה מוצרי רפואה ישראלים בע"מ

(לא פורסם, 14.7.2010)). יחד עם זאת, משוא פנים או ניגוד עניינים מתגלים כאשר נראה כי שיקולים לא-ענייניים הם אלו שמנחים את המומחה, אך לא כאשר המומחה מציג דעות שנובעות ממומחיותו. במקרה זה, המומחה גיבש את דעתו כנגד טיפולים כירופרקטיים בתחום

הצוואר בלבד , וזאת עקב מומחיותו ברגישותו של אזור זה ובסכנות העשויות להיגרם מפגיעה בו. דעה זו לכשעצמה אינה פוסלת את המומחה מלשמש כמומחה רפואי בהליך משפטי, מכיוון שהיא מבוססת על שיקולים רפואיים ענייניים בלבד. מעבר לכך, יתר טיעוני המבקשת כנגד חוות דעתו של המומחה נוגעים למשקל שראוי לייחס לחוות הדעת, וחזקה על בית המשפט המחוזי כי ישקול אותם עובר למתן פסק דינו הסופי.

סוף דבר, הבקשה נדחית. המבקשת תשא בהוצאות המשיבה בסך של 15,000 ש"ח.