לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.
בית המשפט העליון דחה שתי בקשות רשות ערעור שהגיש המבקש, מאחר שלא הראה במה שגה בית המשפט המחוזי ביחס לכל אחד מארבעת המשיבים. כמו כן נקבע כי סעד של עיקול עצמי שלא נתבקש בערכאה הדיונית אינו נדון לראשונה בבקשת הרשות. הבקשות נדחו בלא לזמן את המשיבים להשיב.
העובדות: המבקש הגיש שתי בקשות לרשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בהליך שבו נגדו ארבעה משיבים. בבקשה שהוגשה יחד עם בקשת רשות הערעור נתבקש סעד של עיקול עצמי אצל המבקשת, סעד שלא נתבקש בבקשה לסעדים זמניים שהוגשה לבית המשפט קמא.
העובדות
המבקש הגיש שתי בקשות לרשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בהליך שבו נגדו ארבעה משיבים. בבקשה שהוגשה יחד עם בקשת רשות הערעור נתבקש סעד של עיקול עצמי אצל המבקשת, סעד שלא נתבקש בבקשה לסעדים זמניים שהוגשה לבית המשפט קמא.
השאלות המשפטיות
1.האם המבקש הראה במה שגה בית המשפט המחוזי ביחס לכל אחד מארבעת המשיבים?
2.האם ניתן לבקש בבקשת רשות ערעור סעד של עיקול עצמי שלא נתבקש בבקשה לסעדים זמניים בבית המשפט קמא?
הלכות
1
מבקש רשות ערעור שלא הראה במה שגה בית המשפט המחוזי ביחס לכל משיב דינו להידחות
״המבקש לא השכיל להראות במה שגה בית המשפט המחוזי בכל הנוגע לכל אחד מארבעת המשיבים״
עיינתי בשתי הבקשות
ובחומר הרב שצורף להן. המבקש לא השכיל להראות במה שגה בית המשפט המחוזי בכל הנוגע לכל אחד מארבעת המשיבים. יצוין, כי בבקשה שהוגשה יחד עם בקשת רשות הערעור נתבקש סעד של עיקול עצמי (אצל המבקשת). סעד כאמור לא נתבקש בבקשה לסעדים זמניים שהוגשה לבית משפט קמא.