רע"א 7097/17 הפניקס חברה לביטוח בעמ נ. ארנה סטאר גרו"פ בעמ

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופט ר' כהן ) בה"פ 56687-03-17 מיום 31.8.2017, בה נדחתה בקשת המבקשת (להלן: הפניקס ) לצו מניעה זמני שיאסור על המשיבות לבצע הליכי התקשרות ביחס להעברת זכויותיהן במקרקעין שעליהם מצוי מתחם קניות הידוע כ'קניון סטאר סנטר אשדוד' (להלן: הקניון ).

2.

זוהי תמצית העובדות הנדרשת להכרעה: הפניקס מחזיקה ב-25% מזכויות הבעלות במקרקעין שעליהם בנוי הקניון. ביתר זכויות הבעלות מחזיקה המשיבה 2, שבבעלות המשיבה 1 (להלן: ארנה ). למשיבה 3, גם היא בבעלות ארנה, 96% מזכויות הבעלות במקרקעין אחרים, עליהם הוקם קניון מסחרי בנהריה. כאשר רכשה הפניקס את זכויות הבעלות במקרקעין, נחתם הסכם שיתוף במקרקעין בינה לבין המחזיקה ביתר הזכויות; בהסכם השיתוף עוגנה זכות סירוב ראשון שניתנה להפניקס ביחס לכל עסקה שתבצע המחזיקה בזכויותיה.

3.

ארנה, השולטת במשיבות 2 ו-3, מעוניינת למכור את שני הנכסים שבבעלות חברות אלו כמקשה אחת, על מנת להשיא את רווחיה. לטענת הפניקס, הניסיון למכור את הנכסים כמקשה אחת פוגע בזכות הסירוב הראשון שלה. לטענתה, גיבוש הצעת מחיר אחידה עבור שני נכסים, כאשר אחד מהם כפוף לזכות סירוב ראשון, מהווה הפרה של זכות זו, המחייבת את ארנה להניח הצעה 'תמת לב' לרכישת הנכס. זאת, משום שניתן לערוך בדיעבד חלוקה פנימית של המחיר הכולל באופן מניפולטיבי שירוקן מתוכן את הזכות. לפיכך הגישה הפניקס תובענה לבית המשפט המחוזי, ועמה בקשה למתן צו מניעה זמני, שיאסור על המשיבות לנהל משא ומתן בעניין שני הנכסים יחדיו.

4.

בית המשפט המחוזי דן בזכות הסירוב הראשון הקבועה בהסכם השיתוף, לפי לשונו, אולם לא השתכנע שזכות סירוב זו מונעת באופן קטגורי מארנה לנהל משא ומתן על שני הנכסים יחדיו, ובלבד שבסופו תגובש הודעת מכירה לנכס הראשון בפני עצמו בתום לב. ניתן יהיה לבחון אם הודעת המכירה גובשה בתום לב, רק לאחר שתתקבל הודעת מכירה כזו. לא ניתן לדעת מראש, כיצד ובאיזה אופן יסתיים המשא ומתן עם רוכשים פוטנציאליים. ככל שאכן תוגש הודעה כזו, תוכל הפניקס לבחון אם לשיטתה מדובר בהצעה תמת לב (ואם היא מעוניינת לממש את זכות הסירוב שלה), ואם לאו – תוכל לבקש אז צו מניעה זמני למניעת ההתקשרות. אולם, מאזן הנוחות מחייב שלא להתערב בשיקול הדעת העסקי של המשיבות ולאסור עליהן כבר בשלב זה לנהל משא ומתן באופן מסוים, כאשר תוצאתו לא ידועה מראש. לאור האמור, דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה.

5.

על כך הוגשה בקשת רשות הערעור שלפני. בבקשה נטען כי הסוגיה שעל הפרק היא תקדימית ועקרונית – האם מכירת שני נכסים כמקשה אחת מפרה את זכותו של צד לחוזה האוחז בזכות סירוב ראשון ביחס לאחד מהם. בהקשר זה טענה הפניקס, על סמך כתבי מלומדים ומשפט משווה, כי יש לענות על שאלה זו בחיוב, בניגוד לעמדת בית המשפט המחוזי. אשר למאזן הנוחות, נטען כי הפגיעה בהפניקס אינה מתמצית בנזק כספי בלבד, אלא בעצם אובדן הזכות החוזית המונעת מהמשיבות לנהל משא ומתן על הזכויות בקניון יחד עם נכס נוסף; זכות זו לא תשוב לה עוד. המתנה למועד שבו תוצג 'הודעת מכירה' היא בבחינת דחיית הקץ, ובינתיים תפגע בצדדים אחרים שיכנסו להליך של משא ומתן. מנגד, המשיבות לא הצביעו על נזק קונקרטי שייגרם להן אם ינתן צו המניעה עד להכרעה בהליך.

הכרעה

6.

לאחר שעיינתי בבקשה ושקלתי את נימוקיה, הגעתי למסקנה כי דינה להידחות, אף מבלי לבקש תשובה מאת המשיבים. זאת, משום שהיא אינה עומדת באמות המידה הנדרשות למתן רשות ערעור הקבועות בסעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. בניגוד לנטען בבקשה, איני סבור שמדובר בהחלטה הגורמת להפניקס נזקים ממשיים ובלתי הפיכים.

7.

אני נכון להניח כי השאלה המשפטית המתעוררת במקרה זה היא שאלה מורכבת ותקדימית, שטרם נדונה בפסיקתנו. אך דווקא בשל כך, העת הראויה להכרעה בשאלה זו אינה בשלב מקדמי של הערכת סיכויי ההליך במסגרת דיון בסעד זמני, אלא במסגרת הדיון בהליך גופו. השאלה שלפתחו של בית המשפט המחוזי היתה אם מוצדק ליתן צו זמני עד להכרעה בשאלה זו; על כך ענה בית המשפט המחוזי בשלילה. הנקודה הארכימדית שעליה מבוססת החלטתו היא שנזק ממשי עשוי להיגרם להפניקס רק כאשר תונח הודעת מכירה קונקרטית לפניה, ואז יהיה מוצדק לבחון אם להטיל צו מניעה זמני לאיסור ההתקשרות. לפיכך, גם אם יתכן שבית המשפט המחוזי העריך את סיכויי ההליך באופן שגוי – וכאמור, בבסיס ההליך מצויה שאלה משפטית מורכבת – הרי שמנקודת המבט של שיקולי מאזן הנוחות, פגיעה כספית ממשית בהפניקס עלולה להתרחש רק בעתיד, ולא בשלב זה.

8.

סעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט קובע כי רשות ערעור על החלטה אחרת תינתן רק אם שוכנע בית המשפט שבלא דיון מיידי "יהיה בכך כדי להשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים או שעלול להיגרם לצד להליך נזק של ממש, או שעלול להתנהל הליך מיותר או בדרך שגויה" . המשמעות המעשית של החלטת בית המשפט המחוזי היא שהמשיבות רשאיות להמשיך ולנהל משא ומתן עם צדדים שלישיים על רכישת שני הנכסים כמקשה אחת, וכי תהיה הצדקה לבחינה מחודשת של השאלה אם ליתן צו מניעה, כאשר משא ומתן שכזה יתגבש לכדי הצעה קונקרטית. תוצאה מעשית זו אינה גורמת להפניקס נזק של ממש. אכן, טענותיה של הפניקס במישור העקרוני הן כי עצם קיומו של משא ומתן כאמור פוגע בזכותן החוזית לסירוב ראשון. ברם, במישור המעשי, אין מדובר כאן בהחלטה המסבה לה נזק של ממש, המצדיק מתן רשות ערעור. הנזק, בשלב זה, ככל שהוא קיים, אינו בלתי הפיך.

9.

הפניקס טוענת כי מדובר ב'דחיית הקץ' משום שכאשר נגיע לגשר, הדיון יהיה דיון זהה – במשמעותה של הזכות לסירוב ראשון לפי הדין והחוזה. היא הנותנת: אכן, אם נגיע לגשר יתכן שהוא ייראה זהה לגשר שלפנינו, אך אין כל ודאות שנגיע לגשר לפני שתינתן הכרעה בהליך גופו. יתכן שמשא ומתן לא יבשיל, ויתכן שהודעת המכירה שתעמוד לפני הפניקס דווקא תישא חן בעיניה, והיא תחפוץ לממש את זכות הסירוב שלה. אין הצדקה אפוא ליתן רשות ערעור, כאשר מדובר בשאלה שאיננו יודעים אם הכרעה בה תהיה נחוצה בסופו של דבר. אין הצדקה לדון באמצע המשפט "בהחלטות, אשר בסיום ההליך יתכן ויימצא כי הן איבדו מחשיבותן, או שאין להן משקל משמעותי לתוצאתו הסופית של ההליך" (רע"א 2856/12 כהן נ' מע"צ - החברה הלאומית לדרכים בישראל בע"מ , פסקה 10 (20.5.2012)).

10.

לאור האמור, הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.