רע"א 7107/17 דלתא קפיטל גרופ בע"מ נ. קובי קול

1.

בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופטת א' כהן ) מיום 25.6.2017, בע"א 14365-02-17, במסגרתו נדחה על הסף ערעור שהגישה המבקשת על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב (השופט א' שליו ) מיום 13.12.2016 בת"א 28289-02-15.

2.

בית משפט השלום דחה על הסף תביעה שכנגד שהגישה המבקשת. ביום 7.2.2017 הגישה המבקשת ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי. ביום 7.5.2017 הגיש המשיב 1 בקשה לדחיית הערעור על הסף כיוון שהוגש באיחור, בחלוף המועד הקבוע בתקנה 397 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי ) . המבקשת טענה כי לא הומצא לה פסק דינו של בית משפט השלום. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור על הסף, וקבע שהמבקשת לא הוכיחה אי המצאה, שכן מבדיקה במערכת "נט המשפט" עולה כי פסק הדין נשלח ביום 18.12.2016 באמצעות הפקס למשרדי בא כוח המבקשת ועליו התקבל אישור " OK ". בית המשפט הוסיף כי המבקשת לא ניצלה את ההזדמנות שנתן לה בית המשפט להבהיר מתי למעשה קיבלה לידיה את ההחלטות, שכן ברי שאם ערערה על פסק הדין הייתה מודעת אליו בשלב מסוים. החלטות אחרות בתיק קמא התקבלו אצל בא כוח המבקשת ואין בסיס מוצדק להשערה לפיה דווקא פסק הדין נשוא הערעור מעולם לא הומצא לבא כוח המבקשת. בית המשפט ציין בהחלטתו כי נוסף על הגשת הערעור באיחור, המבקשת הגישה עיקרי טיעון המשתרעים על פני 19 עמודים בניגוד לתקנה 446(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי ולהחלטה מיום 28.2.2017 לפיה הוגבל היקף עיקרי הטיעון ל- 7 עמודים לכל צד. עיקרי הטיעון הוגשו אף הם באיחור לפי תקנה 446(א) לתקנות סדר הדין האזרחי.

3.

מכאן הבקשה לרשות ערעור שלפניי. לטענת המבקשת, בית המשפט קמא שגה בכך שהתעלם מתצהיר בא כוח המבקשת שצורף לערעור (וכן לבקשה דנן) בו נרשם כי על פסק דינו של בית משפט השלום שדחה תביעת המבקשת באשר למשיבים נודע לו, למיטב זכרונו, ביום 26.12.2016 בזמן שביצע בדיקה שגרתית של מועדי דיונים הרשומים ביומנו האישי בהשוואה למועדי דיונים שרשומים ביישומון נט-המשפט. הבקשה לדחיית מועד הדיון שנקבע ליום 1.1.2017 הוגשה ביום 27.12.2016.

כמו כן טוענת המבקשת כי הפקס שהתקבל במשרדיה ביום 19.12.2016 התייחס להחלטה בפתקית מיום 14.12.2017, ולכן לכל היותר מלמד על "ידיעה" על פסק הדין ולא המצאה שלו לפי תקנות סדר הדין האזרחי. כלל ההמצאה כדין הוא הכלל הנוהג והמחייב. חובת תום הלב הדיונית תחייב בעל דין לערער על פי ידיעתו מבלי שקיבל המצאה כדין אך ורק במקרים מיוחדים, בהם התנהלותו של בעל דין חסרת תום לב באופן קיצוני. בנסיבות דנן אין בסיס לקביעה שיש להחיל כלל זה. לבסוף, על אף שלא בשל כך נדחה הערעור, טוענת המבקשת כי דחיית מועד הדיון היא האפשרות המועדפת בפסיקה בעקבות איחור בהגשת עיקרי טיעון.

4.

לאחר עיון בבקשה ובתשובה לה, מצאתי כי דינה להידחות. כידוע, על בקשות רשות לערער ב" גלגול שלישי " חלה אמת מידה מצמצמת, לפיה רשות ערעור תינתן רק כאשר הבקשה מעוררת שאלה משפטית בעלת חשיבות עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים הישירים למחלוקת או במקרים בהם נדרשת התערבות בית משפט זה משיקולי צדק או לשם מניעת עיוות דין חמור (רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)).

עיון בדברים מגלה כי הבקשה דנן אינה עומדת באמות מידה אלה, משעניינה הפרטני של המבקשת אינו מעלה כל סוגיה עקרונית, ואף לא נטען לקיומה של כזו. אף לגופו של עניין, בית המשפט קמא קבע כי פסק הדין הומצא לבא כוח המבקשת באמצעות פקס ביום 18.12.2016. ערכאת הערעור לא תיטה להתערב בקביעה עובדתית של הערכאה הדיונית, לא כל שכן כשמדובר בבקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי".

5.

סוף דבר : הבקשה נדחית. משלא התבקשה תגובת המשיבים לא אעשה צו להוצאות.