רע"א 7125/18 רם אדרת הנדסה אזרחית נ. אקורד מ.את פ.בע"מ (בהקפאת הליכים)

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 17.8.2018 בפר"ק 49748-07-18 ופר"ק 61747-08-18 (השופט ג' גינת ), בגדרה הורה בית המשפט למבקשת לשלם סך של 536,324 ₪ לקופת הפרוק של המשיבה 1, חברת אקורד מ. את פ. בע"מ (להלן: החברה ), שהמשיב 2 משמש כנאמן לנכסיה.

2.

החברה תפקדה כקבלן משנה ביחסיה עם המבקשת, שהיתה קבלן ראשי בעבודות בינוי שהוציאו השתיים לפועל. בהתאם לבקשת החברה, בהחלטה מיום 26.7.2018 ניתן בעניינה צו להקפאת הליכים, והמשיב 2 – עו"ד רון כהנא (להלן:

הנאמן ) – נתמנה נאמן על נכסיה. ביום 30.7.2018 הגיש הנאמן בקשה, במסגרתה ביקש כי בית המשפט יורה למבקשת לשלם סך של 536,324 ₪ לקופת הנאמן. מקורו של החוב הנטען – חשבונות בגין עבודות שביצעה החברה עבור המבקשת עד לתחילת שנת 2018, שאושרו לתשלום על-ידי המבקשת בתחילת שנת 2018. בתגובתה לבקשה טענה המבקשת, כי החוב לא שולם נוכח נזקים שנגרמו לה בעטייה של התנהגות החברה, בכלל זה נטישת אתרי עבודות שבהם פעלה עבור המבקשת, הפרות יסודיות של הסכמים עמה, וגניבה של מכולה עם ציוד בשווי של 350,000 ₪. לשיטתה, מתוך חובותיה של החברה כלפי המבקשת בגין נזקים אלו, יש לקזז את חובה של המבקשת כלפי החברה. דיון בבקשה התקיים ביום 15.8.2018. ביום 16.8.2018, בין מועד הדיון לבין מועד מתן ההחלטה, הגישה המבקשת בקשה להוספת ראיה – תכתובת דואר אלקטרוני התומכת, לשיטתה, בטענות לגניבה.

3.

בהחלטה מיום 17.8.2018, הורה בית המשפט למבקשת לשלם את הסכום האמור לקופת הנאמן. נקבע, כי טענותיה של המבקשת לנזקים עקב הפרת ההסכמים, נטענו רק במחציתו השניה של חודש יולי 2018, וכי הן נטענו בעלמא, ללא תימוכין ראייתיים של ממש. הודגש, כי גם לעת מתן ההחלטה, לא נערכה התחשבנות בין הצדדים ביחס לחובות שלקיומם טוענת המבקשת, ושמקורם בתקופה שבין מועדי החשבונות שאושרו לבין תחילת הקפאת ההליכים. יחד עם האמור, לא הובהר מדוע המבקשת טרם שילמה את חובותיה בהתאם לחשבונות שאושרו, שהרי המועד לתשלומם חלף עוד טרם הקפאת ההליכים. בית המשפט עמד על דין הקיזוז המיוחד בגדרי הליכי פשיטת רגל, ועל הקושי העולה במקרה דנן נוכח אי-קציבת חובותיה הנטענים של החברה כלפי המבקשת עובר להקפאת ההליכים. נקבע, כי מחד גיסא, "המועד הנוכחי אינו מתאים עדיין להכרעה סופית במחלוקות הכספיות שבין החברה למשיבה, לרבות בשאלת זכותה לקיזוז בגין הנזקים הנגרמים לה בשים-לב לקריסתה של החברה" ; ומאידך גיסא הודגש, כי "ברור, שאם החשבונות המאושרים היו משולמים במועד, שאלת הקיזוז בהקשר לחשבונות אלה לא היתה מתעוררת [...] אין ספק, שיש בדחיית תשלום של החשבונות המאושרים מצד אחד, תוך הסתמכות על המצב שנוצר בעקבות הדחייה המשמעותית מאוד, לביסוס, בדיעבד, של טענה של קיזוז, משום התנהגות הנגועה בחוסר תום לב" . הבקשה להוספת ראיה ביחס לגניבת הציוד נדחתה, בין היתר נוכח התוצאה שאליה הגיע בית המשפט בבקשה העיקרית.

4.

מכאן הבקשה שלפנַי. לשיטת המבקשת, שגה בית המשפט המחוזי משהורה על ביצוע התשלום, וזאת טרם עריכת התחשבנות ביחס לחובות הנטענים של החברה כלפי המבקשת. נטען, כי לא היה טעם בהוראה על העברת הכספים, נוכח קביעתו של בית המשפט שלפיה הכספים שבקופת הנאמנות לא יחולקו ללא אישורו, והמבקשת תוכל לשטוח טענותיה בטרם ינתן אישור שכזה. המבקשת מלינה גם על דחיית טענותיה ביחס לגניבה, ועל דחיית בקשתה להוספת ראיה בהקשר זה. לדבריה, שומה היה על בית המשפט "לעשות כל מה שניתן כדי לבדוק את אמיתותה" של הטענה. בתשובתו מבהיר הנאמן, כי העניין דנן נוגע לחוב מאושר, שאמור היה לעבור לקופת החברה עוד לפני הקפאת ההליכים, וכי ההחלטה מושא הבקשה אינה ממצה את יחסיהם הכספיים של הצדדים, שממילא עתידים להמשיך ולהתברר. סדר בירור הסוגיות מצוי בגדרי הסמכות הרחבה המסורה לבית המשפט המחוזי לנהל את הדיון בהליכים כראות עיניו, ואין בהוראה על תשלום החוב לפני בירור ההתחשבנות כדי להעיד על פגם בההליכים. כמו כן נטען, כי אין להלום מצב שבו מי שנמנעה מתשלום חובותיה שלא כדין, ואגב כך תרמה להידרדרותה של החברה, תיבנה ממחדלה ותהא במעמד טוב מנושים אחרים בעקבות זאת. תשובה הוגשה גם מטעם ב"כ המשיב 3, כונס הנכסים הרשמי (להלן: הכנ"ר ), אשר סומך את ידיו על ההחלטה מושא הבקשה. בד בבד מבקשת ב"כ הכנ"ר כי נורה לבית המשפט המחוזי להבהיר האם בהחלטתו דחה לגופן את טענות הקיזוז בנוגע לחוב מושא ההחלטה – ומהן השאלות הנוספות הצריכות ליבון בסוגיית הקיזוז.

5.

לאחר שנדרשתי לטענות ב"ד הצדדים, ועיינתי בהחלטה מושא הבקשה, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה לרשות ערעור להידחות. ענייננו בכספים שכבר היו אמורים להימצא למעשה בידי החברה – וזאת עוד לפני תחילת הקפאת ההליכים. זוהי נקודת המוצא. למען שלמות התמונה יצוין, כי מתשובת הנאמן עולה שזהו גם המצב בפועל, משקיימה המבקשת את החלטת בית המשפט המחוזי.

6.

בהחלטה מיום 17.8.2018 הבהיר בית המשפט המחוזי, כי ממילא "קופת הנאמנות נתונה לפיקוח בית-המשפט וכפי שצויין במהלך הדיון בע"פ, עמדת הנושים המהותיים, לרבות המשיבה [המבקשת דנן – נ' ס'] , תישמע קודם למתן הוראות לנאמן באשר לתשלום כספים על-ידי הנאמן" ( שם , פסקה 12). נוכח דברים אלו נחה דעתי, כי אין בהותרת ההחלטה על כנה משום חשש לעיוות דין או לניהול הליכים בדרך שגויה או מיותרת. הכספים אמורים היו להימצא בידי החברה עוד טרם תחילת הקפאת ההליכים. אין לומר כי העמדת הדברים על סדרם כדין תגרום לנזק או לניהול שגוי של ההליך. ההפך הוא הנכון. כפי שנכתב במפורש, בית המשפט המחוזי ישמע את טענות הצדדים ויכריע כחכמתו בשאלות העומדות על הפרק – התחשבנות, קיזוז וגניבה – בטרם יורה על דיספוזיציה בכספים שהועברו.

7.

אשר על-כן, הבקשה לרשות ערעור – נדחית. המבקשת תישא בהוצאות המשיבים בסך של 10,000 ₪; מחציתם למשיב 2, מחציתם למשיב 3.