רע"א 7126/98 בנק לאומי לישראל בע"מ נ. ישראל ציגנלאוב

1.כנגד המשיב הפורמלי ( להלן: החייב ) נפתח ביום 13.10.97 תיק הוצאה לפועל בגין חובו למבקש. בעת פתיחת התיק, עמד החוב על סך 333,810.45 ש"ח. המבקש הגיש לראש ההוצאה לפועל בקשה לתפיסת כלי רכב שאינו רשום על שם החייב וצירף אליה דו"ח של חוקר פרטי, אשר אימת את העובדה, כי בשימושו של החייב נמצא רכב מסוג פונטיאק מספר רישוי 74-058-06 שאינו רשום על שמו ( להלן: הרכב ). ראש ההוצאה לפועל נתן צו כמבוקש, וביום 10.2.98 נתפס הרכב, כשהוא חונה ברחוב הרופא בחיפה, לא הרחק ממענו של החייב המצוי באותו רחוב.

בקשתו של המשיב, בנו של החייב והבעלים הרשום של הרכב, להחזיר לידיו את הרכב, נדחתה. זאת, נוכח מסקנתו של ראש ההוצאה לפועל, כי הרכב עוקל בחצריו של החייב ועל כן יש מקום להפעיל את החזקה הקבועה בסעיף 28(א) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז 1967- ( להלן: החוק ), אשר קובע, כי:

"מטלטלין שעוקל, כשהוא על גופו של החייב, בכליו או בחצרים שבהחזקתו, רואים אותם כנכסי החייב, כל עוד לא הוכח, להנחת דעתו של ראש ההוצאה לפועל, שאינם שלו".

2.על החלטה זו הגיש המשיב בקשה למתן רשות ערעור לבית המשפט המחוזי. בית המשפט נתן רשות ערעור, קיבל את הערעור וביטל את החלטתו של ראש ההוצאה לפועל. בית המשפט קבע, כי לאור מעמדה של זכות הקניין בעקבות חקיקת חוקי היסוד, יש לפרש את דיני ההוצאה לפועל באופן שיביא לצמצום הפגיעה של הליכי ההוצאה לפועל בצדדים שלישיים שאינם חבים דבר לזוכה בתיק ההוצאה לפועל. לגופו של עניין פסק בית המשפט, כי הפירוש המתבקש לביטוי "בחצרים שבהחזקתו", הוא פירוש דווקני צר וכי אין לתת לביטוי פירוש מרחיק לכת שלפיו גם רחוב שבקרבת ביתו של החייב הינו "חצרים שבהחזקתו".

משלא הוכח להנחת דעתו של בית המשפט קמא, כי החזקה שבסעיף 28(א) לחוק מתקיימת במקרה דנן, פנה בית המשפט לבחון אם הצליח המבקש להוכיח כי הרכב הינו של החייב לפי דרישת סעיף 28(ב) לחוק. מסקנתו של בית המשפט היתה, כי יש להשיב לשאלה זו בשלילה. זאת, בין היתר, מאחר שהמבקש לא עמד בנטל המוטל על כתפיו, לסתור את חזקת הבעלות הנובעת מרישום במשרד הרישוי.

על החלטתו של בית המשפט המחוזי הוגשה בקשת הרשות לערער אשר לפניי.

3.הוראת סעיף 28 לחוק, טומנת בחובה איזון בין זכויותיהם של הנושים - הזוכים בתיקי ההוצאה לפועל, לבין זכויותיהם של החייבים ושל צדדים שלישיים, אשר אינם חבים לנושים דבר. כך, אם המטלטלין עוקלו כשנמצאו על גופו של החייב, בחזקתו או בחצריו - קמה חזקה שהם שלו והנטל להוכיח אחרת, מוטל על כתפיו (סעיף 28(א) לחוק). אם לעומת זאת, המטלטלין עוקלו כשלא היו על גופו, בכליו או בחצרים שבהחזקתו של החייב - לא קמה כל חזקה כאמור, והנטל להוכיח כי המטלטלין הם של החייב, מוטל על הנושה (סעיף 28(ב) לחוק). הנני סבור, כי אין מקום להרחיב את תחולת החזקה הקבועה בסעיף 28(א) גם על כלי רכב אשר נתפס ברחוב, גם אם בסמוך למענו של החייב. הרחוב אינו בגדר חצרים אשר בהחזקת החייב. כמובן, רשאי היה המבקש להוכיח שהרכב הינו בבעלות החייב ולא המשיב, על אף שהוא רשום על שם המשיב. אך בענייננו לא עמד המבקש בנטל להוכיח זאת.

הבקשה לרשות ערעור נדחית. המבקש יישא בהוצאות המשיב בסך 10,000 ש"ח.