רע"א 7128/12 אלכסנדר אימס נ. כלל חברה לביטוח

1.

המבקש נפגע ביום 1.9.2008 בתאונת דרכים שאירעה במהלך עבודתו. ועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי (להלן: המוסד ) קבעה כי לא נותרה למבקש נכות צמיתה בגין הפגיעה בתאונה. ועדה רפואית לעררים, שהתכנסה ביום 11.11.2009, דחתה את ערעור המבקש וקבעה כי הממצאים ההדמייתיים אינם חבלתיים אלא התפתחותיים-ניווניים (המבקש טען בפני הוועדה כי קודם לתאונה תפקד באופן מלא ועתה הוא מוגבל), ועל כן אין לייחס את נכות המבקש לתאונה.

המבקש הגיש לבית הדין לעבודה ערעור על החלטת הוועדה לעררים. בית הדין החזיר את עניינו לוועדה והורה לה להתייחס לחוות דעת של רופא מטעם המבקש ולמסמך רפואי נוסף, כמו גם לטענת המבקש לפיה בטרם לתאונה לא סבל מכאבים ומגבלות (ב"ל 1378-10).

בעקבות פסק דינו של בית הדין לעבודה, שבה הוועדה הרפואית לעררים לדון בעניינו של המבקש, וביום 5.10.2010 חזרה על קביעתה לפיה דין ערר המבקש להידחות.

2.

המבקש הגיש לבית משפט השלום בהרצליה תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לו, לטענתו, בתאונת הדרכים (ת"א 20901-01-12). במסגרת זו ביקש כי יותר לו להביא ראיות לסתור את קביעת הוועדה הרפואית של המוסד. טענתו העיקרית היתה, כי הוועדה לא התייחסה לעובדה כי רק לאחר התאונה החל לסבול ממגבלות וכי נוכח עובדה זו לא היה מקום לייחס את נכותו ל"מצב קודם", כלומר – לשינויים ניווניים שהיו קיימים עוד טרם לתאונה, בין אם מדובר במגבלה שנגרמה עקב התאונה ובין אם מדובר בפגימה שהיתה קיימת קודם לכן, מבלי שהיו לה ביטויים חיצוניים, ושהחלה לבוא לידי ביטוי רק בעקבות התאונה. המבקש הוסיף כי הוועדה מיום 5.10.2010 לא קיימה את הוראות בית הדין לעבודה ולא נימקה את החלטתה כראוי.

3.

בית משפט השלום דחה את בקשת המבקש בציינו כי עניינו של המבקש נדון על-ידי שלוש ועדות רפואיות של המוסד, אשר עיינו גם בחוות דעת פרטית מטעם המבקש והגשימו את זכות הטיעון של המבקש במלואה. נפסק, כי טענות המבקש אינן אלא השגות על תוכן החלטת הוועדה לגופה ואין הן מעלות נימוק שיצדיק מתן היתר להביא ראיות לסתור. בקשת רשות ערעור שהגיש המבקש לבית המשפט המחוזי (רע"א 55254-05-12) נדחתה ביום 8.8.2010.

מכאן בקשת רשות הערעור לבית משפט זה.

4.

דין הבקשה לדחות מבלי שתידרש תשובה.

הבקשה אינה מעלה כל נושא בעל השלכות כלליות או עקרוניות החורגות מעניינם של בעלי הדין בתיק הקונקרטי, ולפיכך אין מקום ליתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי". די בכך כדי להביא לדחיית הבקשה.

מעבר לדרוש יצוין, כי לא קמה למבקש עילה שתצדיק היענות לבקשתו להתיר לו להביא ראיות לסתור את קביעת הוועדה הרפואית לעררים. השאלה אם ממצא הדמייתי, שהוא המקור למגבלה ממנה סובל המבקש, מעיד על שינויים ניווניים או על מצב לאחר חבלה, היא שאלה רפואית מובהקת, וגם אם ניתן לחלוק על עמדת הוועדה, בין היתר נוכח טענת המבקש שלפני התאונה לא חש בכל מגבלה, אין הדבר מצדיק מתן היתר להביא ראיות לסתור. תשובת הוועדה לטענותיו האמורות של המבקש ניתנה כבר על-ידי הוועדה שהתכנסה ביום 11.11.2009, והיא מבוססת על מסקנתה הרפואית המקצועית בדבר אופיים ומקורם של הממצאים ההדמייתיים שנמצאו אצל המבקש. הגדרת אופי הממצאים באופן האמור, שוללת מניה וביה את האפשרות שהם מצביעים על פגימה שנגרמה בתאונה.

הבקשה נדחית.