רע"א 7131/18 דור מנור לבריננקו נ. יעל מנור

1.

להלן, בתמצית, עיקרי העובדות הצריכות לשם הכרעה בבקשה: המבקש והמשיבה 1 (להלן: המשיבה ) הם אחים חורגים מצד האב. אביהם נפטר, ובצוואתו הוריש דירת מגורים למבקש. באפריל 2016 ניתן, לבקשת המבקש, צו קיום צוואה. באוגוסט 2017 הגישה המשיבה בקשה לביטול צו קיום הצוואה לבית המשפט לענייני משפחה, במסגרתה טענה כי יש לה זכויות בדירת המגורים. בחודש נובמבר 2017 ניתן למשיבה, לבקשתה, צו כינוס, ובחודש מרץ 2018 התיר בית המשפט המחוזי למשיבה להמשיך ולנהל את ההליך בבית המשפט לענייני משפחה.

2.

ביום 2.5.2018 הורה בית המשפט לענייני למשפחה למשיבה להפקיד ערובה בסך של 25,000 ₪ כתנאי להמשך בירורה של התביעה. ביום 30.5.2018, משראתה המשיבה כי אין באפשרותה להפקיד את סכום הערובה הנדרש, הגישה לבית המשפט המחוזי בקשה לעשות שימוש בסמכותו לפי סעיף 178 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן: הפקודה ), ולדון בטענותיה לעניין ביטול צו קיום הצוואה. לטענתה, אין זה מוצדק למנוע ממנה את יומה, כאשר סיכויי תביעתה להתקבל – גבוהים, והתועלת הפוטנציאלית לנושים – רבה. המנהל המיוחד (המשיב 2) תמך בבקשת המשיבה, וביקש ליתן צו איסור דיספוזיציה ביחס לדירת המגורים, עד להכרעה בבקשה. ביום 18.7.2018 ניתן צו איסור דיספוזיציה כמבוקש. ביום 26.7.2018 הגישה המשיבה בקשה 'בהולה' למתן סעדים זמניים ולקיום דיון דחוף. לטענתה, בבואה לרשום את צו איסור הדיספוזיציה, התברר כי המבקש העביר את זכויותיו בנכס מספר ימים קודם לכן, בהתאם להסכם מכר שנחתם בינואר 2018. לפיכך ביקשה להורות למבקש להימנע מעשיית שימוש בכספים שהתקבלו מעסקת המכר, להטיל עיקול על חשבונותיו, ולהורות לו למסור מידע על העסקה.

3.

ביום 2.9.2018 התקיים דיון בבקשה למתן סעדים זמניים, בסופו נעתר בית המשפט המחוזי למבוקש, בשים לב לסיכויי התביעה להתקבל ולמאזן הנוחות שבין הצדדים. בהחלטתו דחה בית המשפט המחוזי את טענת המבקש, ולפיה אין לו סמכות לדון בטענות המשיבה "מחמת מעשה בית דין של בית משפט זה אשר קבע כי ההליך יתנהל בבית משפט למשפחה" . אליבא דבית המשפט המחוזי, "דומה כי קיימת סמכות בהתאם לסעיף 178(א) לפקודת פשיטת הרגל כפי טענת המנהל המיוחד ואין לראות בהחלטת בית משפט כאן להתיר את הדיון בבית המשפט למשפחה כמעשה בית דין המונע המשך דיון כאן. עוד יצוין, כי ההליך בבית משפט למשפחה נמחק ולא נדחה ואין מניעה לחדש אותו" (פסקה 14 להחלטה).

4.

מכאן הבקשה שלפנַי, בגדרה טוען המבקש כי שגה בית המשפט המחוזי בקובעו

כי הוא מוסמך לדון בטענותיה של המבקשת מכוח סעיף 178 לפקודה. משניתנה החלטה להמשיך ולנהל את התביעה בבית המשפט לענייני משפחה, שוב אין סמכות לבית המשפט המחוזי להכריע בעניין. לגופם של דברים טוען המבקש, כי שגה בית המשפט המחוזי בהערכתו את סיכויי התביעה להתקבל, וגם מטעם זה יש לבטל את החלטתו. ביום 19.11.2018, למעלה מחודש ימים לאחר שניתנה ההחלטה מושא הבקשה לרשות ערעור, הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט המחוזי, עד להכרעה בבקשת הרשות לערער.

5.

דין הבקשה להידחות. עיון במערכת 'נט המשפט' מעלה, כי הלכה למעשה טרם ניתנה החלטה בבקשת המשיבה לדון בטענותיה לעניין ביטול צו קיום הצוואה לפי סעיף 178 לפקודה. כך, במסגרת דיון שהתקיים ביום 29.11.2018 ניתנו החלטות שבהן נקבע כדלקמן: "אכן טרם ניתנה החלטה לגופה של בקשה לשמיעת התביעה לביטול צו קיום הצוואה בגדרי בית משפט זה" (עמוד 32 לפרוטוקול); וכן: "לצורך מתן החלטה בבקשה לקיומו של הדיון בבקשה לביטול צו קיום צוואה, אני מורה לב"כ החייבת להמציא לתיק בית המשפט התוך 10 ימים מהיום, את כתבי הטענות מתוך תיק בית המשפט לענייני משפחה, הן של המבקשת והן של המשיב. החלטה משלימה תינתן לאחר כתבי הטענות" . משאלו הם פני הדברים, הרי שטענות המבקש בעניין זה מוקדמות.

6.

אשר על כן, הבקשה נדחית. ממילא מתייתרת הבקשה לעיכוב ביצוע, והיא נמחקת בזאת. משלא נתבקשה תגובה, לא אעשה צו להוצאות.