רע"א 7142/11 אבי אפיה נ. מוניציפל בע"מ

1.

מונחת לפניי בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מחוז מרכז (כב' השופטת ו' מרוז ) מיום 5.9.2011 בע"א 58545-03-11; שקיבל ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בנתניה (ת"א 4000-11-09, כב' השופטת ס' קולנדר-אברמוביץ ) מיום 1.2.2011, ביטל את מחיקת תביעת המשיבה על הסף והחזיר את התיק לדיון בבית משפט השלום.

עניינה של המחלוקת בין הצדדים הוא סעיף 98 לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א-1961 (להלן: סעיף 98 ), הקובע הסדר סטאטוטורי ייחודי:

"לא יזדקק בית משפט לתביעת שכר בעד שירות שנתן מי שאינו עורך דין, במידה שהיה בו שירות שנתייחד לפי חוק זה לעורכי דין".

המשיבה הגישה תביעה נגד המבקשים בבית משפט השלום לתשלום עבור שירותים משפטיים. המשיבים ביקשו מבית משפט השלום לסלק את התביעה על הסף על בסיס סעיף 98. בהחלטתו מיום 1.2.2011 קיבל בית משפט השלום את הבקשה, וקבע שהמשיבה השיגה את גבולות מקצוע עריכת הדין לפחות באשר לחלק מעילות התביעה, ועל כן דינה להידחות על הסף. כנגד קביעה זו הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז (ע"א 58545-03-11, כב' השופטת ו' מרוז ) והערעור התקבל. בית המשפט המחוזי קבע שמבלי להביע עמדה בשאלה האם המשיבה אכן השיגה את גבולות המקצוע, בית משפט השלום נחפז להגיע למסקנותיו. הוחלט להחזיר את התיק לדיון בבית משפט השלום, ומכאן הבקשה שלפניי.

2.

המבקשים טוענים שדרישה של בירור בראיות בטרם הפעלת סעיף 98 מעקרת אותו מתוכנו, שכן תכליתו היא סילוק תביעה שכזו על הסף. לדבריהם, המחוקק נקט בסעד הקיצוני של סילוק על הסף משיקולים של תקנת הציבור, על מנת להרתיע מפעילות בשדה המשפט המשוחררת מאתיקה ופיקוח, ואין לסכל כוונה זו על ידי הענקת פרשנות מצמצמת להוראה. הם מוסיפים שקיימת סתירה בפסקי דין בערכאות הדיוניות בשאלת פרשנותו של סעיף 98, אם יש להבחין בין רכיבים שונים של התביעה ולקיים דיון בחלקים שאינם מהווים השגת גבול המקצוע, או שמא כל תביעה המוכתמת בהשגת גבול דינה סילוק על הסף (מודל ה"הפרדה" מול מודל ה"הכתמה"). סתירה זו, לגישתם, מצדיקה התייחסות של בית משפט זה הגם שמדובר בגלגול שלישי.

3.

לאחר שיקול החלטתי לדחות את הבקשה. זאת דווקא בשל חשיבותו של סעיף 98 לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א-1961, והעובדה שבית משפט זה לא הרבה לדון בו. השילוב האמור מדגיש את הצורך בבירור עובדתי ומשפטי מקיף של המקרה שלפנינו בערכאות הדיוניות המתאימות. לכך יש לצרף שסעיף 98 טומן בחובו היבט מהותי והיבט דיוני שעניינו סילוק תביעה על הסף, ואת השימוש הזהיר שבתי המשפט נוקטים בתקנות 100 ו-101 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 שאף עניינן סילוק שכזה. ראו, למשל, הנפסק בע"א 8945/09 לוין נ' דיסקונט ישראל שוקי הון והשקעות בע"מ

(5.5.2011):

"זכות הגישה לערכאות היא מזכויותיו היסודיות של האדם בחברה דמוקרטית. תקנה 101 מאפשרת הגבלה מסוימת של זכות זו, במובן של ניהול משפט לגופו... אך מובן הוא, שהגבלה זו צריכה להתפרש על דרך הצמצום ובזהירות המרבית. דבר זה הודגש בפסיקות רבות של בית משפט זה. כך, למשל, קבע כבוד השופט ד' לוין בנוגע לסעד המתון יותר, של מחיקת תביעה על הסף לפי תקנה 100 לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד-1984, שבית משפט יעשה שימוש בסעד זה "רק במקרים בהם יהיה ברור, כי בשום פנים ואופן אין התובע יכול לקבל, על יסוד הטענות המבססות את תביעתו, את הסעד המבוקש. בית המשפט - בבואו לשקול אפשרות זו - ינהג בזהירות רבה וישתמש בסמכותו רק במקרים קיצוניים ויוצאי דופן" (ע"א 35/83 חסין נ' פלדמן , פ"ד לז(4) 721, 724). דברים אלו כוחם יפה, בקל וחומר, לעניין דחייה על הסף, אשר יוצרת מעשה בית דין; ראו ע"א 5634/05 צוקית הכרמל פרוייקטים בע"מ נ' מיכה צח חברה לקבלנות כללית בע"מ , מיום 4.6.2007".

על רקע שיקולים אלה, נדמה שאין מקום להתערב בהנמקת בית המשפט המחוזי:

"מבלי לנקוט עמדה באשר לתוצאת הדיון, סופו של יום ומבלי להכריע בשאלה אם ההסכם על פניו מהווה השגת גבול המקצוע של עריכת הדין אם לאו, סבורני כי בית המשפט נחפז להגיע למסקנותיו, טרם ששמע את הראיות, עמד על כוונת הצדדים בעריכת ההסכם ועל נפקותו ותקפותו של ההסכם. כך, לא נבחנה האבחנה לכאורה הקיימת בהסכם, בין עורך הדין לבין המערערת, לא נבחנה השאלה העובדתית אם רשאית הייתה המערערת להפנות את הטיפול בתביעה לעורך דין חיצוני ומה השלכתה על הוראת החוק שעניינה השגת גבול המקצוע, אף לא התבררו כדבעי יחסי המערערת עם עורך הדין אליו הפנתה את הטיפול בתביעה. יתרה מזאת, לא נבחנה טענת המערערת לפיה הינה זכאית לשכר בגין העבודה שהשקיעה בהכנת התביעה, איסוף המסמכים, הכנת חישובים וכד'".

סבורני כי בית המשפט המחוזי אכן נהג בזהירות ראויה, ושמוטב שפסק הדין יינתן בענייננו לאחר מתן אפשרות לצדדים לערוך בירור עובדתי ומשפטי.

4.

הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.