רע"א 7145/00 "אגד" אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ נ. תפוזית קוי שרות ק

1.המבקשת הגישה בבית המשפט המחוזי בחיפה תביעה נגד המשיבים לצוות עליהם להמנע מהסעת נוסעים בקוים שמהלכם דומה או זהה לאלה שהיא מפעילה, ובפרט לקו הדומה או הזהה לקו מס' 53 שהיא מפעילה. כמו כן הגישה בקשה למתן צו מניעה זמני. בית המשפט המחוזי (כבוד השופט מ' נאמן), בהחלטתו מיום 10.5.99, נתן צו מניעה זמני כבקשת המבקשת (להלן - "הצו"), אולם הורה כי תחילת תוקפו תהיה אחרי שישה חודשים, דהיינו, ביום 10.11.99. עוד הורה כי אחרי חודש ימים ממתן הצו - דהיינו, החל ביום 10.6.99 - ייאסר על המשיבים להשתמש במס' "53" לזיהוי הקו שהם מפעילים וכן ייאסר עליהם לאסוף נוסעים מהתחנות של המשיבה.

משלא קיימו המשיבים את הצו - על שני חלקיו - ביקשה המבקשת לאכוף אותו עליהם לפי פקודת בזיון בית המשפט (להלן - "הפקודה"). בית המשפט המחוזי, בהחלטתו מיום 27.4.00, ציווה "כי אם מי מהנהגים המשיבים - - - יפרו את צו המניעה הזמני - - - ויאסוף למוניתו נוסעים מהתחנות של אגד [המבקשת - י' ט'] או מקרבתן בקו השרות '53' אותו מפעיל אגד, יחול עליו קנס של 250 ש"ח בגין כל הפרה. כמו כן יחול קנס נוסף בסך 250 ש"ח על 'תפוזית' [המשיבה מס' 1 - י' ט']". בהחלטה נוספת, מיום 5.9.00, שניתנה בעקבות בקשה נוספת של המבקשת לאכוף את הצו ובקשה של המשיבים לבטלו החליט להגדיל את סכום הקנס מ - 250 ש"ח ל - 1,000 ש"ח בגין כל הפרה. עוד הורה כי המבקשת תהיה רשאית להגיש ראיות "בגין כל הפרה שבוצעה" וכי אחרי הדיון בראיות שיוגשו יצווה לחייב את המשיבים לשלם את הקנסות.

המבקשת ביקשה להרשות לה לערער על ההחלטה האחרונה.

2.באי כוח המבקשת שוטחים בבקשה השגות רבות ומפורטות המתמצות בשני עניינים: האחד - כי היה על בית המשפט לאכוף את הצו על המשיבים במלוא היקפו, ולא רק בהיקפו המצומצם; השני - כי היה עליו להטיל על המשיבים, בשל ההפרות שהפרו את הצו עד הדיון בבקשה ועל פי הראיות שהובאו לפניו, קנסות ומאסר בפועל ממש. השגות אלה אין בידי לקבלן.

כידוע, סמכותו של בית המשפט על פי סעיף 6 לפקודה אינה סמכות שבחובה אלא סמכות שבשיקול דעת, שהמטרה העיקרית שביסודה היא הגשמת הצו שניתן לטובתו של הנפגע. עוד יש לזכור שאין להמנע מן השימוש בסמכות, בדרך כלל, אלא במקרים מיוחדים (עיינו, בין היתר, ע"א 24/78 ויטקו כימיקלים בע"מ נ' מעדי סלמאן , פ"ד ל"ג (3), 101; ע"א 371/78 מוניות הדר לוד נ' אמיל ביטון ואח' , פ"ד ל"ד (4) 232; ע"פ 658/82 שמד"ר מעליות בע"מ ואח' נ' פנחס בן-צבי ואח' , פ"ד ל"ח (1), 136). אכן, טענותיהם של באי כוח המבקשת - ובעיקר בענין הראשון שהוזכר לעיל - אין לדחותן בקש, אולם אין הן עוצרות כוח די הצורך כדי להצדיק התערבות של ערכאת הערעור, בשלב מקדמי זה, בהחלטתו של בית המשפט המחוזי. יודגש לענין זה כי בית המשפט לא הגביל את זכותה של המבקשת להגיש ראיות "בגין כל הפרה שבוצעה". סבורני כי המבקשת תיטיב לעשות אם תמצה את האמצעים שניתנו בידיה לצורך הגשמתו של הצו בטרם תבוא בתרעומת על כך שלא די בהם.

בשולי הדברים, הערה שהיא יותר ספרותית - חינוכית ממשפטית. בבקשה להרשות ערעור טענו באי כוחה של המבקשת, כלשון המליצה הטובה עליהם, כי "המבקשת תפקיע את הטקסט מידיו של בית המשפט הנכבד קמא ותסרוק אותו במסרקות של ברזל " (ההדגשה שלי - י' ט'). מקורן של המילים שהודגשו בַּסיפור שבמסכת ברכות ס"ב ע"ב: "בשעה שהוציאו את ר' עקיבא להריגה זמן ק"ש היה והיו סורקים את בשרו במסרקות של ברזל והיה מקבל עליו עול מלכות שמים וגו'". ראוי היה שטקסט נורא הוד זה לא יופקע ממקומו ולא יושלך לתוך רחובות המחלוקת בענין קווי שירות של אוטובוסים ומוניות.

3.הבקשה להרשות ערעור נדחית.