רע"א 7147/17 נאדר אגא נ. גבריאל מונטיציולי

1.

בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (הנשיא א' אברהם, השופטת ע' הוד והשופט ע' טאהא ) מיום 16.7.2017 בע"א 37071-03-17, בגדרו נדחה ערעור המבקשים על פסק דינו של בית משפט השלום (השופט ד' קירס ) מיום 7.2.2017 בת"א 37319-01-12.

2.

במוקד הסכסוך עומד הסכם מכר שנערך בין הצדדים בשנת 2009, לפיו מכרו המשיבים את דירתם למבקשים, אך הוסכם כי המשיבים יוכלו להמשיך ולהתגורר בה עד לסיום בניית ביתם החדש, ברם לא יאוחר מסוף שנת 2011. כן הוסכם, כי במשך ארבעת החודשים הראשונים ישלמו המשיבים למבקשים דמי שכירות בסך 2,500 ₪, ולאחר מכן ישולמו דמי השכירות לפי מחיר השוק.

3.

המבקשים הגישו לבית משפט השלום תביעה במסגרתה טענו להפרה יסודית של ההסכם מצד המשיבים, אשר פינו את הדירה אך באמצע חודש פברואר 2012; לא שילמו דמי שכירות בגובה מחיר השוק; וגרמו נזק לדירה. מנגד, טענו המשיבים כי לאחר חתימת החוזה, הוסכם בין הצדדים כי המשיבים רשאים לשכור את הדירה עד חודש אפריל או יוני 2012, וכי גובה דמי השכירות הראשוניים ימשיכו גם לאחר תום ארבעת החודשים שכן הסך של 2,500 ₪ משקף את מחיר השוק. בנוסף, הגישו המשיבים תביעה שכנגד, במסגרתה טענו למחדל מצד המבקשים, אשר לא הכשירו תוספת בניה, דבר שמנע את השלמת העברת הזכויות בדירה. בית משפט השלום דחה את מרבית התביעה נגד המשיבים, ברם קיבל את הטענה לפיה הדירה פונתה כחודש וחצי לאחר המועד האחרון שנקבע. בהקשר זה, דחה בית המשפט את עתירת המבקשים לפיצוי מוסכם בסך 250,000 ₪, בקבעו כי סכום זה יוחד להפרת תנאי חוזה המכר, והורה על תשלום פיצוי מוסכם בסך 150 ₪ לכל יום של פיגור בפינוי, סכום שיוחד להפרת החוזה בחלק שעניינו השכרת הדירה. כן נדחתה התביעה הנגדית שהוגשה על ידי המשיבים. לבסוף, חויבו המשיבים בתשלום הוצאות בסך 221 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 2,000 ₪.

4.

המבקשים הגישו לבית המשפט המחוזי ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום, במסגרתו תקפו את קביעותיו העובדתיות ועמדו על הסכום של 250,000 ₪ כפיצוי מוסכם בגין הפרת החוזה מצד המשיבים. בנוסף, הלינו המבקשים על מיעוט ההוצאות שנפסקו לזכותם. בית המשפט המחוזי לא מצא מקום להתערב בממצאים העובדתיים שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית ודחה את הערעור על יסוד תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. בכלל זאת, אישר בית המשפט המחוזי את הקביעה לפיה המשיבים לא נמצאו כמי שהפרו את התניה שעניינה דמי שכירות לפי מחיר השוק בתום ארבעת החודשים הראשונים, משלא הוכח מחיר השוק על ידי המבקשים. בהקשר זה, קבע בית המשפט המחוזי כי בצדק לא נסמך בית משפט השלום על חוות דעת שהוגשה מטעם המבקשים בעניין, משזו צורפה כחלק מסיפור המעשה שביקשו להציג, ולא נערכה כחוות דעת לפי הדין. לבסוף, נקבע כי בנסיבות העניין הלמה פסיקת ההוצאות את תוצאת ההליך בערכאה הדיונית.

5.

על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הגישו המבקשים את הבקשה לרשות ערעור שלפני. במסגרת הבקשה חזרו המבקשים בשלישית על טענותיהם, בעיקר סביב נזקים שהסבו המשיבים לדירתם, אי תשלום שכר דירה לפי מחיר השוק מצדם, והזכאות לפיצוי מוסכם בסך 250,000 ₪. המבקשים הוסיפו וטענו כי עניינם מעלה שאלות עקרוניות בעלות השלכות רחבות אשר חורגות מגדרי הסכסוך הפרטני, ו" בפרט, השיקולים שמותר ואסור לשקול בקביעת פיצויים ". בהמשך לכך, נטען כי פסקי הדין של הערכאות קמא חוטאים לכללי הצדק הטבעי בהיותם מוסיפים נימוקים שלא נטענו כלל על ידי המשיבים, ומשנים את ההלכה בעניין פרשנות חוזים.

6.

הבקשה מהווה חזרה על טענות שנטענו ונדחו בבתי משפט קמא, ודינה להידחות אף בלא צורך בקבלת תשובה מטעם המשיבים.

כידוע, על בקשות רשות לערער ב" גלגול שלישי " חלה אמת מידה מצמצמת, לפיה רשות ערעור תינתן רק כאשר הבקשה מעוררת שאלה משפטית בעלת חשיבות עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים הישירים למחלוקת או במקרים בהם נדרשת התערבות בית משפט זה משיקולי צדק או לשם מניעת עיוות דין חמור (רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)).

עיון בדברים מגלה כי הבקשה אינה עומדת באמות מידה אלה, משטענות המבקשים נטועות כולן בעובדות המקרה ובמחלוקת הפרטנית בין הצדדים. בית משפט השלום ביצע בירור עובדתי ביחס לטענות הצדדים לגבי הפרת הסכם המכר שנערך ביניהם, ובירור עובדתי זה עמד בביקורת בית המשפט המחוזי. טענות המבקשים מכוונות כלפי תוצאות בירור זה ואינן מעלות כל סוגיה עקרונית כללית או חשש לעיוות דין חמור.

7.

סוף דבר: הבקשה נדחית. המבקשים יישאו בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך 2,500 ₪.