רע"א 7151/09 נורית שלומוביץ נ. רשות המיסים- מדינת ישראל

א.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופט-כתארו אז- אלון) בבש"א 3972/09 מיום 18.6.09, שלא לבטל פסק דין שניתן בהיעדר המבקשת, הדוחה את ערעורה על השומה שנקבעה לה.

ב.

ביום 5.6.07 הגישה המבקשת ערעור על שומה שנקבעה על ידי המשיב. לבקשת המבקשת הוארך המועד להגשת נימוקי הערעור עד ליום 1.10.07. משלא הוגשו נימוקי הערעור במועדם החליט בית המשפט, ביום 11.11.07, לדחות את הערעור. ביום 23.12.07 ביקשה המבקשת לבטל את החלטת הדחייה, ולהאריך את המועד להגשת נימוקי הערעור. בית המשפט נעתר לבקשה ביום 24.12.07. בישיבת קדם משפט שהתקיימה, במעמד הצדדים, הורה בית המשפט על הגשת תצהירי עדות ראשית עד ליום 15.10.08. התצהירים לא הוגשו. ביום 15.12.08 עתר המשיב לסילוק הערעור בשל חוסר מעש של המבקשת. בית המשפט הורה למבקשת להגיב לבקשה. אולם תגובה לא הוגשה. גם לישיבת קדם ערעור שהתקיימה ביום 4.1.09 לא התייצבה המבקשת. המבקשת לא הגיבה למספר החלטות נוספות. נוכח האמור, בהינתן חוסר המעש של המבקשת, ובין היתר, אי הגשת תצהירי עדות ראשית, אי התייצבות לדיונים שנקבעו ואי מתן מתן תגובות, נדחה הערעור (השופט - כתארו אז - אלון) ביום 24.9.07.

ג.

המבקשת עתרה לביטול פסק הדין. בית המשפט המחוזי דחה, כאמור, את הבקשה ביום 18.6.09. נפסק, כי עסקינן בהתעלמות בוטה ומופגנת מהחלטות בית המשפט תוך זלזול בסדרי דין, בהוראות בית המשפט, כך שנמנעה אפשרות לקיים בירור בערעור המבקשת. צוין, כי לא נמצא בבקשה טעם מבורר שיש בו כדי הצדקה, ולוא בדוחק, להתנהלותה של המבקשת.

ד.

מכאן הבקשה הנוכחית. נטען, כי בא כוחה של המבקשת לא מילא אחר החלטות בית המשפט, ולא יידע אותה עליהן, וכן טעתה בתה ולא יידעה אותה באחת ההזדמנויות; וכי אם לא תבוטל ההחלטה, יישלל מן המבקשת יומה בבית המשפט, והנזק שייגרם לה גדול לאין שיעור מהנזק שיגרם למשיב, שכן שומה בסך 400,000 ש"ח תגרום לה להתמוטטות כלכלית. אשר לסיכויי הערעור נטען, כי אלה גבוהים.

ה.

אין בידי להיעתר למבוקש. במסגרת בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר בוחן בית המשפט מה סיבת מחדלו של המבקש להתייצב ומה הסיכוי כי הגנתו תתקבל (א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה 10, 2009) 373;

רע"א 45/84 אחוזות אחוה בע"מ נ' יהושע נירנברג ,

פ"ד לח(1), 585). בענייננו, בית המשפט המחוזי תיאר השתלשלות אירועים מצערת, בה התעלמה המבקשת פעם אחר פעם מהחלטותיו, ולא התייצבה לדיונים. חרף הזדמנויות שניתנו, שלא אמנה מעשה רוכל, לא תיקנה את דרכיה. חוששני כי הצטברות התקלות מטה בבירור את הכף כנגד המבוקש על-ידיה, בלא שאביע דעה לגבי סיכויי הערעור. אכן, התחושה השיפוטית אינה נוחה מפסק דין הניתן במישור סדרי הדין אל מול היעדר בירור מהותי, וזאת גם במשקפי הגישה לערכאות, ואל נכון ציטטה המבקשת את דברי ד"ר ש' לוין, תורת הפרוצדורה האזרחית - מבוא ועקרונות יסוד (התיחסותי תהא למה' 2 - 2008), 240, באשר לזכות הגישה. ואולם, גם המחבר המלומד נדרש לנימוקים "המצדיקים את ביטול הפסק", וכן לאפשרות למניעת השימוש בזכות הביטול - למשל - ממי שהתעלם מדעת מההליך השיפוטי (עמ' 241). הצטברות המחדלים בנידון דידן "הופכת כמות לאיכות"; ובמצב דברים זה, אין בידי להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי. אין בכך כדי להביע דעה בשאלה אם עומדת למבקשת טענה כנגד אחד מבאי כוחה, שבו היא תולה בבקשתה מחדלים כאלה ואחרים.

ו.

אין בידי, איפוא, להיעתר למבוקש.