רע"א 7160/99 אורי גרשוני נ. מדינת ישראל

המבקש חשוד בכך שגרם ביום 18.10.99 למותה של המנוחה שהיתה אשתו על-ידי רציחתה. הוא נעצר למטרת חקירה ובמסגרת בקשת המדינה בבית משפט השלום בצפת להמשך מעצרו, ביקש הסניגור המלומד שפסיכיאטר מטעם המבקש יבדוק אותו ויתן חוות דעת. הטעם לבקשתו הוא כדבריו: "נראה לי שמצבו הנפשי מורכב, ואינני מתיימר ליתן חוות דעת ולכן בנסיבות הללו הייתי מבקש שפסיכיאטר מטעם הסניגוריה... יורשה לבקר את העצור... המפגש הראשוני נועד בשלב הזה לסייע בטיפול בחשוד שמא יש חשש לפגיעה עצמית... בשלב הזה אני מעדיף שגורם טיפולי מטעם הסניגוריה יבדוק ויראה מה מצבו של החשוד...".

בית משפט השלום נענה לבקשה "מבלי לפסול את טעמיו של נציג המשטרה", שהתנגד לבקשה וטען כי "יש נוהל תקין במדינת ישראל שיש מקום לשלוח להסתכלות, עפ"י חוק לטיפול בחולה נפש לצורך אבחון" והוסיף ואמר כי "אנחנו מוכנים לשלוח את החשוד להסתכלות עפ"י החוק".

על החלטת בית משפט השלום הגישה המדינה ערר לבית המשפט המחוזי בנצרת בו נתבקש בית המשפט לשנות את ההחלטה ולקבוע שהבדיקה תתבצע על פי סעיפים 16 ו17- לחוק לטיפול בחולי נפש, התשנ"א1991- (להלן: החוק) כאשר לחשוד זכות לבדיקה על-ידי מומחה מטעמו לאחר בדיקת הפסיכיאטר המחוזי. על כך עררו של החשוד שלפנינו.

המדינה מצדדת בעניין זה בגישתו של בית המשפט המחוזי לפיה תינתן לעורר אפשרות להיבדק על-ידי פסיכיאטר מטעמו אך זאת לאחר ההליכים הקבועים בחוק. נראית לי עמדתו של בית המשפט המחוזי ואין אני סבורה שיש מקום לשנותה. בית המשפט הפליג לזכויות היסוד של החשוד, ובהחלטה מפורטת ומנומקת הבהיר והסביר את עמדתו, באשר לזכותו של החשוד להיבדק כרצונו. אין אני נדרשת להתייחס לכל הסוגיה משום שבמקרה זה הכיר בית המשפט בזכותו של העורר להיבדק כאוות נפשו במסגרת החקירה ובגבולות שהיא מאפשרת וגם התביעה אינה גורסת אחרת. אשר לשאלת סדר הקדימות: האם ייבדק קודם על-ידי הפסיכיאטר המחוזי או על-ידי הפסיכיאטר הפרטי, מקובל עלי כי מרגע מעצרו של החשוד על-ידי בית המשפט, נכנס הוא לענין עריכת בדיקות פסיכיאטריות לגדר סעיפים 16 ו17- לחוק. עריכת בדיקה פסיכיאטרית לאדם שבית המשפט ציווה על מעצרו יכול שתיערך על בסיס ראיות שהובאו מטעם העצור או מטעם התובע או ביזמת בית המשפט. בכל המקרים האלו הבדיקה המתבקשת - אם מתבקשת כזו - נעשית על-ידי הפסיכיאטר המחוזי. כך נקבע בהגדרת בדיקה פסיכיאטרית בסעיף 1 לחוק. אינני מוצאת שלחשוד זכות קנויה לדרוש שבדיקתו על-ידי פסיכיאטר פרטי תיערך ראשונה ואינני מוצאת שנפגעות זכויותיו על-ידי כך שקודם לבדיקה זו תיערך בדיקה במסגרת החוק על-ידי הפסיכיאטר המחוזי או בידי פסיכיאטר אחר שמונה על ידו.

הערר נדחה.