רע"א 7168/01 ז'וז'ו אסרף נ. ברכה הדר

1.פסק דינו של בית משפט השלום חייב את המבקש 1 לפנות חנות שבבעלות המשיבים ולשלם להם כספים בגין אי תשלום דמי שכירות ופיגור במסירת המושכר. ההחלטה עליה מתבקשת רשות ערעור, ובמסגרתה צו עיכוב ביצוע ארעי, היא החלטת בית המשפט המחוזי בערעור שלא לעכב ביצוע פסק דינו של בית משפט השלום. הטעם להחלטה הוא איחור ממשי בהפקדה של סכום פסק הדין שנפסק על-ידי בית משפט השלום, שעל הפקדתו הורה בית המשפט המחוזי כתנאי לעיכוב הביצוע. ההפקדה בוצעה באיחור של ארבעה חודשים. בבקשתם טוענים המבקשים כי היה על בית המשפט להאריך את מועד ההפקדה.

2.אינני סבורה כי בנסיבות המקרה שלפנינו יש מקום ליתן צו ארעי כמבוקש. בית משפט המחוזי לא מצא להאריך את המועד להפקדת החוב הפסוק, שהופקד באיחור של ארבעה חודשים. לבית המשפט סמכות שבשיקול דעת שלא להאריך את המועד, אם לא מצא שניתן לאיחור הסבר מתקבל על הדעת (י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1999) 888). ההסבר היחידי שניתן על-ידי המבקשים לאי הפקדת החוב הפסוק במועד הוא קושי לגייס את סכום הפיקדון. לבד מכך שאין זה טעם מספיק לאי מילוי צו בית משפט שהוא תנאי לזכות המבוקשת, לא הובהר מדוע לא פנו המבקשים לבית המשפט בבקשה להאריך את המועד להפקדת החוב הפסוק בטרם חלף המועד להפקדתו, או למצער סמוך למועד זה. בנסיבות אלה, לא נראה כי נפל פגם בהחלטת בית המשפט המחוזי, שמצא להעדיף את זכותם של המשיבים לממש את זכייתם, ובמיוחד לאור הזמן הרב שחלף מאז החלו בהליכים המשפטיים כנגד המבקשים ולאור הנזקים הנגרמים להם מאי פינוי המושכר ומאי קבלת תשלום על השימוש הממושך בו. (ראו: רע"א 8528/00 חיים אביצור חיים ו21- אח' נ' חפציבה חברה לבניין עבודות ופיתוח בע"מ (לא פורסם); והשוו: המ' 618/74, 601 צלניקר נ' שטרן , פ"ד כט(1) 437).

3.אשר על כן הבקשה לצו ארעי נדחית.

המבקשים ישלמו למשיבים הוצאות בסך 10,000 ש"ח.

4.המבקשים יודיעו לבית המשפט תוך 15 ימים אם לאור החלטה זו עומדים הם על בקשת רשות הערעור.