רע"א 7169/02 יוחנן רון נ. קומדה מערכות מיחשוב בע"מ

המשיבה 1 (להלן: המשיבה) הגישה לבית-המשפט המחוזי בחיפה תביעה כנגד המבקש, בה טענה כי הפקידה בידי המבקש כספים ואילו הוא עשה בהם כבתוך שלו והפר חובות אמון והתחייבויותיו כלפיה. משלא הגיש המבקש כתב הגנה, ניתן בתאריך 19.7.98 פסק-דין בהעדר הגנה, המחייב את המבקש לשלם למשיבה סך של 2,096,996 ש"ח.

כעבור כשנה וחודשיים הגיש המבקש בקשה לביטול פסק-הדין. במהלך הדיון בבקשתו, הגיעו הצדדים להסדר דיוני לפיו פסק-הדין יבוטל בכפוף לכך שהמבקש יפקיד בקופת בית-המשפט סכום השווה בשקלים ל100,000- דולר להבטחת פסק-הדין שיינתן, באם יינתן. ואולם, המבקש לא מילא אחר ההסכם. בקשתו לקבלת הארכת מועד לקיום ההסכם נדחתה על-ידי בית-המשפט המחוזי בחיפה, וכך אף בקשת רשות ערעור שהגיש לבית-משפט זה.

בתאריך 4.7.01 הגיש המבקש לבית-המשפט המחוזי תובענה בדרך של המרצת פתיחה, בה ביקש לבטל את פסק-הדין שניתן נגדו, בטענה כי הגשת התביעה - בעקבותיה ניתן פסק-הדין - וניהולה נגועים היו במרמה. בית-המשפט המחוזי דחה את התובענה, בקובעו, כי היא איננה מבססת עילה של תרמית מהותית, המצדיקה את ביטול פסק-הדין.

או אז הגיש המבקש תובענה נוספת לביטול פסק-הדין מחמת תרמית, לביטול כל ההחלטות נגדו ולסגירת תיק ההוצאה-לפועל אשר המשיבה פתחה כנגדו בנסיונה לגבות את חובו כלפיה, על-פי פסק-הדין. במקביל להגשת תובענה זו - אשר כיום תלויה ועומדת בבית-המשפט המחוזי - הגיש המבקש לבית-המשפט המחוזי בקשה למתן צו מניעה זמני, אשר ימנע מהמשיבה מלהמשיך בהליכי ההוצאה-לפועל שפתחה נגדו. בית-המשפט המחוזי דחה את הבקשה וביטל את צו המניעה הארעי שניתן עד למתן החלטה בבקשה, בקובעו:

הייתי מוכן אולי לשקול עמדה חיובית כלפי המבקש, אם היה מסכים, סוף כל סוף, להפקיד כבטוחה את אותו הסכום של 100,000 דולר שהסכים בעבר להפקיד כתנאי לביטול הפסק, ואם הדבר היה מלווה, הפעם, גם בבטוחה אחרת... להבטיח את פרעון יתרת החוב הפסוק, במלואו. [ואולם] לא באה נכונות כזו מצידו.

משניתנה החלטה זו, מיהר המבקש והגיש לבית-המשפט המחוזי בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה. בהחלטתו מתאריך 8.8.02 - היא ההחלטה נשוא בקשת ערעור זו - קבע בית-המשפט המחוזי, כי הבקשה תידון במעמד שני הצדדים אם ולאחר שתופקד ערבות בסכום של 500,000 ש"ח.

מכאן הבקשה שבפניי למתן רשות ערעור, בגידרה טען המבקש כי התניית הדיון בבקשתו בהפקדת בטוחה בסכום כה גבוה, אשר אין ביכולתו להשיג, פוגעת אנושות בזכותו של המבקש לפנות לבית-המשפט בבקשה לסעד זמני; כי הליכי ההוצאה-לפועל בהם פתחה המשיבה מכוונים כנגד רכוש השייך לאשתו של המבקש ולבנם, והמצוי אך בבעלותם; וכי במידה ותצליח המשיבה לגבות מן המבקש את הכספים, והוא יזכה בתובענתו, מעריך המבקש כי לנוכח התנהגותם של נושאי המשרה של המשיבה, ולנוכח מצבה, לא תוכל המשיבה להשיב את הכספים.

דין הבקשה להידחות.

הלכה פסוקה היא שערכאת הערעור איננה מתערבת בשיקול-דעתה של הערכאה הראשונה בכל הנוגע למתן סעד זמני למעט במקרים חריגים. לאחר שבחנתי את טענות המבקש הגעתי לכלל דעה, כי המקרה איננו נופל בגדר מקרים חריגים אלו. החלטת בית-המשפט המחוזי ראויה היא בנסיבות העניין, ואינני מוצאת מקום להתערב בה.

מעבר לדרוש יוער, כי המבקש לא הניח תשתית עובדתית ראויה להוכחת טענתו, כי במידה ויזכה בתובענתו לא תוכל המשיבה להחזיר את הכספים אשר תספיק לגבות ממנו. אציין עוד, כי טענות המבקש באשר לפתיחת הליכי ההוצאה-לפועל כנגד רכוש אשתו ובנו - מקומן להתברר במסגרת הליכים אלו.

אשר-על-כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.