רע"א 7169/13 בנק לאומי לישראל בע"מ נ. טאו תשואות בע"מ (בפירוק)

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (סגן הנשיאה, השופט א' ש' שילֹה ) בפר"ק 54665-06-12 מיום 16.10.2013 במסגרתה נדחתה בקשת בנק לאומי לישראל בע"מ (להלן: הבנק ) מיום 6.10.2013 לחייב את המשיבה 1 בהגשת כתב טענות מפורט מטעמה באשר לטענת המרמה שהועלתה במסגרת התנגדותה לבקשה לאכיפת שעבודים שהוגשה מאת הבנק.

2.

להלן אסקור בקצרה את עובדות הרקע המוסכמות, ככל שאלה נוגעות לבקשה הנדונה. ביום 28.6.2012 הגיש הבנק "בקשה דחופה למתן צו הקפאת הליכים לפי סעיף 350(ב) לחוק החברות (במעמד צד אחד)" נגד חברת טאו תשואות בע"מ (להלן: החברה ). בו ביום ניתן בבית המשפט המחוזי (הנשיאה ה' גרסטל ) צו הקפאת הליכים זמני עד לדיון במעמד הצדדים. בתום הדיון שהתקיים

ביום 2.7.2013, הורה בית המשפט המחוזי (השופט א' ש' שילֹה ) כך: "נראה כי יש מקום להקפיא את ההליכים לתקופה קצרה... ואני מאריך את תקופת הקפאת ההליכים עד ליום 24.7.2012" . מאז הוארך הצו לתקופות נוספות, עד אשר ביום 22.10.2012 הגיש הבנק "בקשה לאכיפת שעבודים ולמינוי כונס נכסים קבוע" שהדיון בה הושהה לתקופת ההקפאה . ביום 4.3.2013 הורה בית המשפט המחוזי כי "לאחר עיון בטענות הצדדים... אין מקום להמשך הקפאת ההליכים" , ומונה מפרק זמני לחברה. ביום 3.4.2013 הוגשה "עמדת ו/או תשובת המפרק הזמני לבקשה לאכיפת שעבודים ומינוי כונס נכסים קבוע" ולצִדה "בקשה מטעם המפרק הזמני למתן הוראות" . ביום 10.4.2013 הורה בית המשפט המחוזי "ליתן הוראות למפרק הזמני לקיים את החקירות עפ"י הבקשה 55" . ביום 28.4.2013 הורה בית המשפט המחוזי, כי "נראה לי כי יש מקום לאפשר את החקירה של המצהירה... נקבע בזה מעתה מועד לשמיעת בקשת הפירוק גופה ליום 10.7.2013" . ביום 10.7.2013 ניתן צו פירוק לחברה, והמפרק הזמני מונה לשמש כמנהל המיוחד. עוד הוסכם בין בעלי הדין במהלך הדיון ביום 10.7.2013 כי החקירות מכוח סעיף 288 לפקודת החברות, אותן מבקש המנהל המיוחד לקיים, יערכו במסגרת הדיון בבקשה לאכיפת השעבודים. ביום 3.10.2013 הגיש הבנק

"בקשה מטעם המנהל המיוחד למתן הוראות" . במהלך הדיון שהתקיים לפני בית המשפט המחוזי ביום 6.10.2013, דרש הבנק לקבל כתב טענות מפורט לגבי טענת המרמה שהעלה המנהל המיוחד, וכן לעיין בכל המסמכים הרלבנטיים אשר מצויים בחזקתו. ביום 16.10.2013 ניתנה ההחלטה נושא הבקשה שלפנַי. ביום 4.11.2013 הגיש הבנק "בקשה דחופה למתן צו עיכוב ביצוע וכן בקשה דחופה למתן צו עיכוב ביצוע ארעי במעמד צד אחד" .

3.

לאחר שעיינתי בבקשת הרשות לערער על נספחיה ונתתי דעתי על נימוקיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, וזאת מבלי צורך להיזקק לתגובת המשיבים. מבלי שאדרש לפנַי ולפנים לכל נימוקי הבקשה שלגוף העניין, שוכנעתי כי החלטת בית המשפט המחוזי בדין יסודה (ראו: בר"ע 10/89 פקר נ' פ.י.ט חברה פיננסית לתעשיה (30.1.1989), בפסקה 4 להחלטת השופט ש' לוין ). אכן, בנסיבות העניין דנן, משלא הוגשה על-ידי המנהל המיוחד תובענה נגד הבנק, הרי שאין מדובר בחקירה אגב תובענה קיימת. אדרבה, עמדתו של המנהל המיוחד, אשר אליה הפנה בית המשפט המחוזי – בצדק – בהחלטתו מיום 16.10.2013, היא זאת: "אי אפשר לגבש דעה או להיות נחוש בלי ששמעתי את הצד האחר... הרי אם אין מרמה הם יגידו את גרסתם" (ראו עמודים 112-111 לפרוטוקול הדיון מיום 6.10.2013), ובלשונו של בית המשפט המחוזי: "נראה אם כן, כי המנהל המיוחד מכיר שאם לא יימצאו ראיות לביסוס החשד שנוצר, אזי לא יגיש תביעה" (עמוד 7 להחלטה). לנוכח האמור, קבע בית המשפט המחוזי, כי "לא ראיתי סיבה שלא לקבל את הצהרתו של המנהל המיוחד, ואיני מוצא ראיה לטענת הבנק שהמנהל המיוחד גיבש דעתו או 'נחוש בדעתו', להגיש תביעה נגד הבנק" (שם, בעמוד 8). כיוצא בדברים הללו, הגעתי לכלל מסקנה כי תקנה 78 לתקנות סדר הדין האזרחי, אשר עליה מבקש הבנק להסתמך בטיעוניו, נסוגה בעניין דנן מפני הוראת סעיף 288(א) לפקודת החברות שמכוחו גוזר המנהל המיוחד את סמכותו לנהל חקירות, לרבות חקירת חשדות למעשי מרמה מצד הבנק ועובדיו. זאת ועוד, קבלת פרשנותו של הבנק יכולה לרוקן מתוכן את הוראת סעיף 288 לפקודת החברות, ואל לנו לאפשר תוצאה זו.

4.

למעלה מן הצורך, אעיר כי החלטתו של בית המשפט המחוזי הריהי מאוזנת, ומתחשבת בכלל השיקולים הצריכים לעניין. באשר לחשש לפגיעה בדיון בבקשה לאכיפת שעבודים, נקבע כי הבנק רשאי להגיש בקשה לדחיית הדיון בבקשה עד לאחר סיום החקירות ו "נראה כי דחיית הדיון לא תביא להתמשכות מיותרת של ההליכים" (שם, בעמוד 10). באשר לבקשת הבנק לגילוי ועיון במסמכים המצויים בחזקתו של המנהל המיוחד, נקבע – לאחר עיון במסמכים שמסר המנהל המיוחד – כי אין לאפשר לבנק לעיין בהם קודם לחקירת עובדיו (שם, שם). לבטח, בנסיבות אלה, המשוכה שעל הבנק, מבקש הרשות לערער, לעבור, גבוהה עוד יותר.

5.

לפיכך, הבקשה נדחית. משנדחתה הבקשה, מתייתר הצורך להכריע בבקשה לעיכוב ביצוע, והיא נמחקת. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.