רע"א 7172/01 משה בוסי נ. יחיאל בוסי

המבקש, בנו של חיים בוסי ז"ל (להלן:

המנוח), הגיש לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו התנגדות לקיום צוואת המנוח בתיק עזבונות שנפתח על-ידי אחיו, הוא המשיב. עיקר טענת המבקש במסגרת ההתנגדות שהגיש היה, כי המנוח לא היה צלול בדעתו בעת חתימת הצוואה, כי לא היה מודע לתכנה בהיותו אלכוהוליסט כרוני, וכי המשיב השפיע על המנוח השפעה בלתי-הוגנת לחתום על הצוואה.

במסגרת הליך קדם-משפט הורה בית-המשפט המחוזי, כי העדויות הראשיות מטעם הצדדים יובאו בתצהירים, אלא-אם-כן תוגש בקשה מיוחדת, או אם הצדדים יסכימו על-כך.

כחצי שנה לאחר שהודיע המבקש לבית-המשפט על עדיו, לרבות אלה המסרבים לחתום על תצהירי עדות ראשית מטעמו, ולאחר שכבר החלה שמיעת הראיות מטעם המשיב, הגיש המבקש לבית-המשפט המחוזי בקשה להעיד את מי שהייתה הידועה-בציבור של המשיב בתקופת חתימת המנוח על הצוואה, צופיה רוזני (להלן: רוזני). המבקש הסביר בבקשתו, כי לפני ימים אחדים, במהלך שיחה אקראית עם רוזני, גילה כי מצוי ברשותה מידע אודות נסיבות חתימת המנוח על הצוואה, התומך בגרסת המבקש. המבקש טען, כי רוזני סיפרה לו, כי ביום חתימת הצוואה השקה המשיב את המנוח במשקאות אלכוהוליים, ולאחר-מכן ליווה אותו למשרד עורכי-דין לצורך חתימה על הצוואה, שהייתה מוכנה מראש. עוד הסביר המבקש, כי בשל חששה מהמשיב, סירבה רוזני למסור תצהיר בכתב, והיא אף ממאנת להעיד בבית-המשפט.

בתגובה לבקשה הודיע המשיב, כי הוא מתנגד לזמן לעדות את רוזני, וזאת מכיוון שניתן להגיש את עדותה בתצהיר.

בית-המשפט המחוזי דחה את בקשת המבקש. בהחלטתו קבע, כי לאחר שהודיע המבקש על עדיו, ונוכח העובדה שהחלה שמיעת הראיות מטעם המשיב, אין מקום לאפשר למבקש להפתיע את המשיב, על דרך העדת רוזני, וזאת בשלב שבו לא יוכלו העדים שכבר העידו בפני בית-המשפט לסתור את דבריה. עוד קבע בית-המשפט המחוזי, כי יש לדחות את הבקשה מן הטעם שלא נתמכה בתצהיר.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, שבגידרה טען המבקש, כי העדות המבוקשת חיונית להוכחת טענתו בדבר השפעה בלתי-הוגנת של המשיב על המנוח; וכי מדובר בעדות היחידה מטעמו אודות אירועי יום חתימת הצוואה. המבקש הוסיף וטען, כי הותרת החלטת בית-המשפט המחוזי על-כנה פוגעת קשות ביכולתו להוכיח את טענותיו. עוד טען המבקש, כי אין הצדקה למנוע ממנו מלהביא בפני בית-המשפט בשלב זה - כאשר טרם נסתיימה מסכת הראיות מטעם המשיב ועדיין לא החלה שמיעת העדים מטעם המבקש - ראיה כה חשובה, העשויה לחשוף בפני בית-המשפט את האמת על נסיבות חתימת הצוואה.

מנגד, המשיב התנגד למתן רשות ערעור ותמך בהחלטת בית-המשפט המחוזי.

החלטתי לקבל את הבקשה, ולדון בה כאילו ניתנה רשות ערעור וכאילו הוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה.

לנוכח העובדה שעדותה של רוזני רלוואנטית וחיונית, על-פניה, להוכחת טענות המבקש, ולאור קיומו של הסבר מניח את הדעת לאיחור המבקש בהעלאת דרישתו להעידה - שחרף העובדה שלא נמסר בתצהיר מטעם המבקש, המשיב לא חלק על נכונותו - הגעתי לכלל דעה, כי באיזון הראוי בין האינטרסים של בעלי-הדין, ראוי להיעתר למבקש. שכן, בניהול הדיון בדרך זו יש כדי להביא את התמונה במלואה בפני בית-המשפט ולאפשר את בירורו היעיל של הסכסוך.

בסירובה של רוזני להעיד אין כדי לשנות מסקנה זו. כידוע, בבוא העת, בידי בית-המשפט הכלים לכפות על העדה להעיד.

אני מקבלת איפוא את הערעור, מבטלת את החלטת בית-המשפט המחוזי בתיק עזבונות 3130/95 מתאריך 15.6.01 במובן זה, שתישלח לרוזני הזמנה-להעיד בפני בית-המשפט המחוזי בתיק הנ"ל, ותתאפשר העדתה ללא צורך בהגשת עדותה בתצהיר.

המשיב ישא בהוצאות המבקש בסך של 20,000 ש"ח.