רע"א 7173/01 אשנב- שירותי כח אדם בע''מ ע'י מנהלה חנן גרין נ. מנפטת הצפון

1.בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופטים י' אברמוביץ, מ' בן דוד ונ' ממן) מיום 1.7.01, אשר דחה את ערעורה של המבקשת על פסק דינו של בית משפט השלום בקרית שמונה (כב' השופט פיילס בן).

2.המבקשת הינה חברת כוח אדם אשר עסקה בזמנים הרלבנטיים לתביעה במתן שירותי שמירה למקומות עבודה. ביום 1.7.97 ניתן כנגד המבקשת פסק דין בבית הדין האזורי לעבודה בנצרת, לפיו חויבה המבקשת לשלם סך של 49,348 ש"ח בגין שעות נוספות ובגין שכר עבודה בימי מנוחה לעובד מטעמה, אשר עבד כשומר אצל המשיבה (להלן: השומר). בהתאם להסכם ההתקשרות שבין המבקשת למשיבה, התחייבה המבקשת לספק למשיבה שירותי שמירה בתשלום במשך כל ימות השבוע בחצריה של המשיבה. המבקשת טענה כי על-פי ההסכם בין הצדדים אמורה היתה המבקשת לשלם לשומר את שכרו כמעבידתו הישירה, ובתמורה היתה המשיבה אמורה להעביר לידי המבקשת סכום שהוא שווה ערך לסכום ששולם לשומר בתוספת 65% ומע"מ כחוק.

3.בעקבות פסק דינו של בית הדין לעבודה בנצרת, ומכוח ההתקשרות בין הצדדים, כפי שנחזתה להיות בעיני המבקשת, פנתה המבקשת למשיבה בבקשה כי תעביר לידיה את סכום החוב בתוספת 65%. המשיבה התנגדה לבקשה בטענה כי על-פי הסכם ההתקשרות בין הצדדים התחייבה המבקשת לספק למשיבה שירותי שמירה לשנה כולל שבתות וחגים תמורת סכום של 3,000 ש"ח לחודש בתוספת 65% שהם 4,950 ש"ח + מע"מ. לפיכך, הגישה המבקשת לבית משפט השלום תובענה בה ביקשה לחייב את המשיבה לשאת במלוא סכום פסק הדין בתוספת 65% ומע"מ.

4.בית משפט השלום דחה את התובענה, תוך שהוא מקבל את עמדת משיבה כי שכרו של השומר היה קבוע, וכי התמורה שולמה למבקשת תמורת שירותי שמירה גם בימי מנוחה וחגים. בית המשפט סמך מסקנתו, בין היתר, על כך שעמדת המבקשת בפני בית הדין לעבודה היתה ששכרו של השומר היה קבוע בסך 3,000 ש"ח, וזאת בתמורה לעבודות השמירה שלו בחצריה של המשיבה ללא קשר להיקף העבודה, ימי מנוחה ושעות העבודה. בית המשפט קבע כי אף המסמך אשר לטענת המבקשת משקף את תנאי ההתקשרות בין הצדדים מתייחס לשכר ברוטו קבוע. בית המשפט תמך מסקנתו גם בעובדת ביצועם של תשלומים קבועים לשומר אשר השתנו רק בהתאם לתוספת יוקר ועדכון לשכר המינימום.

5.על פסק דינו של בית משפט השלום הגישה המבקשת ערעור לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור, בקובעו כי אין לדחות את הממצאים העובדתיים שנקבעו על ידי בית משפט השלום, אשר תומכים במסקנה המשפטית.

6.

על החלטה זו עותרת המבקשת ליתן לה רשות ערעור. המבקשת טוענת כי היה על בית המשפט לבחון את תכליתו של הסכם ההתקשרות בין הצדדים לאור המקובל והנהוג בתחום חוזי השמירה במשק, וכי בזמנים הרלבנטיים לתביעה לא היה מקובל כי חברה לאספקת שירותי שמירה תתקשר בהסכמים המבוססים על מחיר קבוע. לחילופין, טוענת המבקשת, כי גם אם צדק בית המשפט כי מחיר העסקה היה קבוע, הרי שהיה עליו לקבוע כי מחובתה של המשיבה לשפות את המבקשת בסכום החוב הפסוק, שכן משקבע בית הדין האזורי לעבודה, כי אין בשכר אשר שולם בפועל לשומר כדי לכסות את עלות העסקתו, יש לקרוא החלטה זו מכללא לתוך ההסכם בין הצדדים.

7.דין הבקשה להידחות. טענות המבקשת אינן מעלות סוגיה משפטית בעלת חשיבות כללית המצדיקות דיון נוסף בבית משפט זה. עיקר טענותיה של המבקשת מופנה כנגד הממצאים העובדתיים שנקבעו על ידי בית משפט השלום בשאלת קביעת תנאי ההתקשרות בין הצדדים, ואשר בית המשפט המחוזי לא מצא לשנות מהם. כך, אין מקום להתערבותה של ערכאה שלישית בממצאים אלה. יתרה מכך, לאחר שעיינתי בחומר שבפני, נחה דעתי כי גם לגוף הדברים אין עילה להתערב במסקנותיהן של הערכאות הקודמות.

הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.