רע"א 7180/01 האניה רד סי מג'יק נ. מספרנות ישראל בע"מ

1.

בקשת רשות ערעור על שתי החלטות של בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט ע' גרשון) בשבתו כבית משפט לענייני ימאות, בעניינה של המבקשת מס' 1, האונייה Red Sea Magic (להלן - האוניה).

המשיבה (להלן - מספנות ישראל), שהינה נושה של האוניה, הגישה לכונס הנכסים של האוניה (להלן - הכונס) הצעה לרכישת האוניה, בסכום של 100,000 דולר במזומן בתוספת ויתור על חוב של 350,000 דולר, שהאוניה, לפי הטענה, חבה למספנות ישראל. בהחלטה מיום 12.8.01 אימץ בית המשפט הצעת פשרה שהוסכמה בין הכונס לבין המבקשת 2, חוכרת של האוניה (להלן - החוכרת) לעניין מועד סיום תקופת החכירה של החוכרת, וכן קבע כי לחוכרת מוקנית זכות סירוב ראשון לגבי מכירת האוניה. עוד קבע בית המשפט, כי יש לראות בהצעת הרכש של מספנות ישראל כשוות ערך להצעה בסכום כספי מזומן של 450,000 דולר. החוכרת, כך קבע בית המשפט קמא, נדרשת לשלם את הסכום האמור אם ברצונה לממש את זכות הסירוב שלה. החוכרת הגישה הצעה לרכוש את האוניה תמורת סכום 160,000 דולר בתוספת ויתור על חוב בסך 290,000 דולר, אותו חבה לה, לטענתה, האוניה בהחלטה נוספת, מיום 6.9.01, קבע בית המשפט קמא, כי הצעתה האמורה של החוכרת אינה שוות ערך לשווי ההצעה של מספנות ישראל, 450,000 דולר במזומן, ועל כן אין בה כדי לאפשר לחוכרת לממש את זכות הסירוב שלה. עתה עותרות המבקשות, האוניה (באמצעות הכונס) והחוכרת, ליתן להם רשות ערעור על החלטות בית המשפט המחוזי דלעיל .

המבקשות טוענות, כי בית המשפט קמא לא נתבקש להכריע בשלב הדיון שבו היה מצוי בהחלטתו הראשונה דלעיל, בשאלת טיבה ותוכנה של הצעת המשיבה, אלא רק בשאלה העקרונית, אם יש בכלל בידי החוכרת זכות לסירוב ראשון להצעה כלשהי של המשיבה לרכישת האנייה. המבקשות טוענות, לגופה של ההחלטה, כי טעה בית המשפט קמא, בראותו את הצעת המשיבה כשוות ערך להצעה לתשלום סכום מזומן של 450,000 דולר. עוד טוענות המבקשות, כי שגה בית המשפט קמא, כאשר לא התיר למבקשת 2 להגיש הצעת רכישה מטעמה, שבה יש, בצד המרכיב של תשלום במזומן, מרכיב של ויתור על חוב, כפי שהותר למשיבה לעשות .

דין הבקשה להידחות. המבקשים והמשיבה חלקו זה על זה באשר לסכום התמורה בגין האונייה, וטענו לעניין זה, כך שאין לקבל את הטענה כי עניין זה לא נכלל במסגרת יריעת הדיון. בית המשפט דן בהחלטתו השנייה בשווי שתי הצעות הרכש, ובשלב זה הצדדים טענו טענותיהם בנושא זה, ונתבקשה, על ידי החוכרת, הכרעתו של בית המשפט בעניין. בית המשפט קמא קבע, כי לזכות המשיבה עמד חוב של האניה בסכום של 350,000 דולר שנהנה ממעמד של משכנתא מדרגה ראשונה, וכי חוב זה הוכר בהחלטה קודמת של בית המשפט, אשר נתנה תוקף להסכמת הצדדים. טענותיהם של המבקשים, כי חובות אחרים שרובצים על קופת הכינוס, כגון כספים ששולמו מאת המבקשת 2 לאוניה על חשבון הוצאות כינוס, קודמים לחוב האמור למשיבה, נידונו ונדחו על ידי בית המשפט קמא. בית המשפט קמא קבע, כי טענות החוכרת

לגבי החובות האמורים לא זו בלבד שאינן מעוגנות בהחלטה או בפסק דין של בית המשפט אלא שאפילו לא השתכללו עדיין לכלל תביעה, וזאת למרות שהמבקשת 2 הייתה יכולה להגיש תביעה במשך חודשים, אך נמנעה מלעשות כן. קביעת בית המשפט, כי המבקשת 2 אינה יכולה לכלול בהצעתה מרכיב של קיזוז חוב, נובעת גם היא מההבדל בין מעמד טענות החוב של המבקשת 2 לבין מעמד טענות החוב של המשיבה, כפי שקבע בית המשפט קמא. לא מצאתי עילה ליתן רשות ערעור, ולהתערב בקביעותיו האמורות של בית המשפט קמא, שהן בעיקרן קביעות עובדתיות . בכך אין כדי להביע עמדה לכאן או לכאן באשר למצב דברים שונה בו תוכר תביעת החוב.

אשר על כן הבקשה נדחית. המבקשים יישאו בהוצאות המשיבים בסכום של 5,000 ש"ח.